עוד שירשור! שירשור לגל ולי 3> עיר של...

*לירות.

קול - "משפט מצחיק. בינתים אני במנוחה. ככה שאני יכול לעלות לספינה היישר לספרד ולהשאר שם ואיש לא יוכל לומר שאני משתמט. אע"פ שאבא שלי מכנה אותי נקבה כי 'ברחתי'."

אנאבל - "אתה מאלה שמקשיבים להורים שלהם?" אני שואלת בחיוך קל.

קול - "זה לא חובה?" אני שואל. "בכל אופן, בשלב הזה עברתי לדירה של חבר בעיר כאן."

אנאבל - "כאן בעיר? איפה בדיוק? ואיך קוראים לחבר שלך?"

קול - "הוא לא לורד. את לא תכירי."

אנאבל - אני מחייכת. "נסה אותי."

קול - "קוראים לו ברוטוס."

אנאבל - "זה שם יחסית נפוץ." אני מחייכת.

קול - "אם את מטיילת ביוון העתיקה. או שמה זאת הייתה רומא?"

אנאבל - "תתפלא לשמוע לכמה אנשים באיזור קוראים ברוטוס."

קול - "חזרתי בזמן?!"

אנאבל - אני צוחקת, צחוק משוחרר. מזמן לא צחקתי ככה. "יש הרבה אנשים מסורתיים שאוהבים שמות כאלה. תאמין לי."

קול - "קוראים לך אנאבל, זה אפילו לא מתקרב להיות שם מוזר."

אנאבל - "אני שמחה לשמוע. גם השם שלך בסדר." אני מחייכת.

קול - "תודה."

אנאבל - אני מחייכת אליו בחיבה. "תספר לי קצת על עצמך."

קול - אני מחייך, "אני בן 18 וחצי, ממסצ'וסטס. השם המלא שלי הוא ג'יימס קול סטיבנס, אם כי אני שונא את השם ג'יימס, אז בשבילך אני קול. התגייסתי לצבא מהסיבה הפשוטה שאבי הבטיח לי שהוא ינשל אותי מהירושה וידאג לכך שיגלו אותי לאנגליה, ועם כל הכבוד - אני אוהב את ארצות הברית של אמריקה, אבל לא אוכל להגיד שאני פטריוט. אני בחופשה מהצבא בגלל המשימה שהקצו לי ולא ביצעתי אותה כראוי, לפני שהתגייסתי עבדתי בדרום קרוליינה היפה כסגן מנהל במפעל טקסטיל. אני חושב שאין יותר מזה."

אנאבל - "לא הייתי אומרת זהו. זה מאוד מרשים לבחור בן 18 וחצי."

קול - אני מגחך, "אלה הדברים היפים, אנאבל. עכשיו תורך. תראי את הצד היפה שלך."

אנאבל - "הממ, הצד היפה שלי. בסדר גמור. אני בת 16 וחצי, אולי קצת יותר, והשם המלא שלי הוא אנאבל ווייטייר. אבל אתה מוזמן לקרוא לי אנה, סתם כי אנאבל זה ארוך מדי." אני מחייכת לרגע וממשיכה. "נולדתי פה, אני גרה באחוזה שנמצאת שם." אני מביעה לכיוון האחוזה. "עם ההורים שלי, אחי הגדול, ג'ורג' - שלמען האמת התחתן לא מזמן, אחי הקטן, תומס, סבא שלי, חברת ילדות של אימי ושתי הבנות שלה - קתרין ואליזבת', שהגדולה מביניהן, קתרין, היא חברה שלי. זה הצד היפה שלי. הצד הפחות יפה שלי... זה לא משהו שאנשים אוהבים לשמוע עליו."

קול - "את גורמת לי להרגיש רע, אני גר כבר כמה שבועות בדירת חדר וישן על ספה מסריחה." אני צוחק

אנאבל - אני מצחקקת. "זה ממש לא דבר רע."

קול - "בשבוע הראשון לא הצלחתי להסתבר בדירה הזאת. עם עוד אדם שישן עשרים ושלושה סנטימטרים ממני, על ספה ברוחב אסימון ומזרון דק ומסריח, אוכל עבש, רעשים כל הזמן, זה היה איום ונורא."

אנאבל - "והסתדרת בסוף?"

קול - "בואי נגיד ככה, אני יודע להתלבש לבד ולקפל בגדים ולאכול רק תפוח ופרוסת לחם עם בייקון לארוחת בוקר."