עוד שירשור! שירשור לגל ולי 3> עיר של...

אנאבל - אני נכנסת למים החמימים ועוצמת עיניים.

תקפיצי קצת. משעמם.

קתרין - אני בוחרת לוותר על ארוחת הערב, ומחליטה במקום לכתוב מכתבים חסרי כל ערך לחשוב על תירוץ לסיבה שלא הופעתי לארוחת ערב. 'לא חשתי בטוב' ידאיג את אמא, 'התכוננתי לקראת הדרשה בראשון' - איזה מן צייד צללים הולך לכנסייה?, 'שקעתי במחשבות על הנער שפגשתי באידריס' - מעורר גיחוך. לבסוף אני נאנחת ומתיישבת על עדן החלון.

אנאבל - כשאני יוצאת מהמקלחת אני מרגישה מותשת לחלוטין, מסיבה לא ברורה, לובשת כותנת לילה, נכנסת למיטה ונרדמת מיד.

קתרין - אני סופרת ציפורים

אנאבל - ישנה.

עכשיו את נחמדת ומקפיצה למחר.

מחר!

קתרין - בגלל הקירקוע המעצבן הזה שהוטל עלי, אני מסתובבת רוב היום בתוך הבית

אנאבל - אני לוקחת את השכמייה שלי, בשקט - כמו ברבע השעה האחרונה שהתארגנתי - ויוצאת מהבית לכיוון האגם.

נכון נכון נכון שבא לך להיות עוד טיפה נחמדת ולהיות קול?

קול - אני מחכה ליד האגם(?)

ייאי! אבל למה סימן שאלה?

אנאבל - אני מגיעה לאגם. "קול?" אני קוראת ומביטה מסביב.

קול - "נמצא." אני אומר ומחייך אל אנאבל, מנופף אליה.

אנאבל - אני מחייכת אל קול בחזרה ופוסעת לכיוונו בהתרגשות קלה.

קול - אני מחבק אותה, "חשבתי שלא תבואי מרוב שהיית שתויה."

אנאבל - אני מחבקת אותו בחזרה, צוחקת. "אין קשר בין השניים. אלא אם כן חשבת שאני אשכח, וזאת לא אופציה. אני לא יכולה לשכוח פגישה עם מישהו כמוך."

קול - "אני מוחמא. וגם אני לא שכחתי את פנייך היפות, מיס אנאבל."

אנאבל - אני מסמיקה קצת. "למה שלא נשב?" אני שואלת.

קול - אני מתיישב על הדשא הרך, "התגעגעתי לנופים הצפוניים. זה מרגיע."

אנאבל - אני מהנהנת בהסכמה. "הנופים פה באמת מקסימים."

קול - "לפעמים אני תוהה איך נראה הכל בלי המלחמה. כשאתה נמצא בתוכה זה עולם אחר לגמרי. רובים, ירי, תותחים, קרבות, דם. זה מטורף לחלוטין. אני תוהה לפעמים אם אנחנו פדרציה גדולה ואוהבת או שלוש מדינות שונות - הצפון, הדרום והאדם האדום."

אנאבל - "אתה משרת בצבא?" אני מתעניינת.

קול - "הצפון בדרך לניצחון." אני צוחק

אנאבל - אני צוחקת.

קול - "המפקד שלי שחרר אותי."

אנאבבל - "למה אתה מתכוון ב'שיחרר אותך'?"

קול - "הוא אמר לי ללכת לכמה שבועות עד שאלמד ללמוד באנשים כמו שצריך. הוא אמר לי לירות בביניין שעבדתי לפני הגיוס."

עד שאלמד ללמוד באנשים?

אנאבל - "אוי." אני אומרת. "אני.. לא ממש יודעת מה לומר."