עוד שירשור! שירשור לגל ולי 3> עיר של...

קתרין - אני מחכה לדבריו

אנאבל - "והם הסכימו שתבואי, אבל יש להם כמה תנאים. תצטרכי ללכת ולדבר איתם."

קתרין - "כל דבר. איפה הם עכשיו?" אני שואלת

אנאבל - "הם נמצאים שם." אנדרסון אומר ומצביע.

קתרין - "מה התנאים?" אני שואלת

אנאבל - "הם אמרו שהם ידברו איתך על זה. הם לא אמרו לי."

קתרין - אני מהנהנת ורצה לעבר האחראים

אנאבל - "אתה רוצה ללכת איתה, סבסטיאן?"

-

סבסטיאן - "מה? לא.. אני ממילא נוסע לניו יורק."

אנאבל - "אני מדברת על עכשיו. ללכת איתה? לשם?" אני מחווה בידי לעבר קבוצת האנשים שקייט מדברת איתם. "לוודא שהכל בסדר?"

סבסטיאן - "לא... אני חושב שהיא מסתדרת."

אנאבל - אני מהנהנת. "אני מבינה שאתם מסתדרים טוב מאוד ביחד." אני אומרת בקול ענייני.

סבסטיאן - "אנחנו בסדר."

אנאבל - "מה קורה ביניכם בדיוק?"

סבסטיאן - "נכון לעכשיו, כלום. אבל אני הייתי רוצה יותר מזה." אני אומר בגלוי. לראשונה זה הרבה זמן

אנאבל - "אתה יכול לקבל יותר מזה, אתה יודע." אני אומרת לו בפשטות. "לדעתי."

סבסטיאן - "אני לא בטוח שאני מבין."

אנאבל - "לדעתי קייט מחבבת אותך. ואם אתה רוצה שיהיה משהו מעבר לידידות, אתה יכול לגרום לזה לקרות." אני מסבירה.

סבסטיאן - אני נאנח, "יש דברים אנאבל, יש דברים שאת לא יודעת, דברים שקתרין יודעת - שמןנעים ממני להציע לה נישואין,"

אנאבל - אני מרימה גבה, מעמידה פנים שאני לא מופתעת מהמילים 'להציע נישואין'. "מה כבר יכול להיות כל כך נורא?"

סבסטיאן - קתרין חוזרת, היא מפוקקת(?) את מפרקי ידיה, "הם אמרו שאני יכולה להצטרף למשלחת לשם."

אנאבל - "ומה היו התנאים?" אני שואלת באהדה ומניחה יד על ידיה. הצליל הזה עושה לי צמרמורות.

קתרין - "שאני לא אעשה בעיות."

אנאבל - "זהו?" אני מופתעת.

קתרין - "הם אמרו שאני אוכל לישון במכון בניו יורק."

אנאבל - אני מהנהנת. "תלכי לבד?"