עוד שירשור! שירשור לגל ולי 3> עיר של...

קתרין - "כן." אני אומרת ומודה לה, "אולי נוכל לצאת לסיבוב?" אני מציאה. הוא מהנהן. "מותר לי לצאת לשאוף קצת אופיום." הוא צוחק. "אז זה הריח בחוץ..." אני מהרהרת. "כן. בהחלט. אופיום ושתן." הוא עונה

מציעה, חמודה. עם ע'.

אנאבל - אני נפרדת משניהם, מניחה להם לנפשם, והולכת לכיוון האיש שהנרי הצביע עליו קודם לכן. חבורה של כמה גברים עומדת שם בטור מבולגן, מחכים שהאיש ייתן להם שק שינה. אני נאנחת ונעמדת בסוף הטור.

ידעתי שמשהו שם מסריח XD

קתרין - "למה יש פה ריח של אופיום?" אני שואלת כשאנחנו יוצאים. "כולם מסוממים פה בשנחאי." הוא מסביר

חחח

אנאבל - הגברים משתרכים בטור באיטיות, אני שותקת ומביטה בהם. חלקם שקועים בינם לבין עצמם, חלקם מפטפטים זה עם זה, ואחד מהם צוחק לבדיחה שמישהו סיפר לו.

קתרין - " נשמע נורא." אני מתכרבת בתוך עצמי. סבסטיאן אוסף אותי אליו, "זה די מזוויע."

אנאבל - שני הגברים מלפניי שמפטפטים זה עם מתחילים לשלוח אליי מבטים, ואני מעמידה פנים שאני לא שמה לב לזה. עד שאחד מהם פונה אליי. "סלחי לי," הוא אומר בקול ידידותי. אני מפנה את מבטי אליו, כאילו רואה אותו לראשונה. "כן?" אני שואלת. "באת לפה כדי להילחם, ליידי...?" אני מחייכת. "אנאבל. ולא, באתי לכן כדי לרפא, אדוני."

קתרין - "אני לא יכול להסכים יותר. אנשים מאוהבים בשנחאי את יודעת? יצא לי להכיר מישהו שעבד במכון כאן. הוא אמר שזו אחת הערים היפות שראה בחיו, הוא ראה הכל."

אנאבל - האיש מהנהן, מבטו מתבהר. "אני מבין. ובאת לפה לבדך?" הוא מתעניין. אני נדה בראשי. "לא. באתי לכאן עם מרפאה לא מוסמכת נוספת כמוני." אני מחייכת חיוך עליז.

קתרין - "היית רוצה לראות הכל, סבסטיאן?"

אנאבל - הטור מתקדם, ושני הגברים לוקחים את שקי השינה שלהם ונפרדים ממני לשלום. "שק שינה?" שואל האיש, כאילו זה לא מובן מאילו. "שניים, בבקשה." אני אומרת. הא מביט בי במבט חשדני מעט. "זה בשביל החברה שלי. קתרין." אני מבהירה לו אחרי שלא נראה שהוא מאמין לי. הוא מסתובב, מפשפש בתוך ארון ומוציא שני שקי שינה. "תודה רבה לך, אדוני." אני אומרת ונושאת אותם למקום שבו נראה שכולם מתכנסים.

קתרין - "הוא מחייך באירוניה, בהכל יש דברים שלא רוצים לראות."

אנאבל - אני מניחה את שקי השינה קצת רחוק מכולם, אבל קרוב לשק שינה אחד שמונח עליו תיק פתוח, עם חולצה אדומה מוכרת. אני וקייט צריכות לנהל אחר כך שיחה.

קתרין - "אני מניחה שאתה צודק."

אנאבל - אני מתיישבת ושותקת.

קתרין - "נפרדתי מהחבר שלי." אני מספרת

טוב, אנה משעממת. אני עוברת לסבסטי.

סבסטיאן - "את.. מה?" אני שואל, מבולבל.

קתרין - אני מביטה בו.

סבסטיאן - אני מתעשת. "נפרדת מהחבר שלך?" אני שואל, מנסה להבין אם הבנתי נכון.

קתרין - "אז ככה זה נקרא.." אני אומרת בציניות

סבסטיאן - "ככה מה נקרא?" אני שואל.

קתרין - "כשנפרדים ממישהו."

סבסטיאן - אני לא מבין ממש, אבל מחליט לא להתעמק בזה. "בסדר..." אני אומר באיטיות, בוחר בקפידה את המילים הבאות שלי. "ו...זה אומר משהו?"

קתרין - אני מרגישה שמשהו נםל עלי, אבל מגלה שזו רק האכזבה. "לא. שום דבר. בוא נכנס." אני מציעה, "קר לי."

סבסטיאן - "קתרין." אני עוצר אותה, תופס בידה. היא מסתובבת בחזרה כדי להביט בי. "מה?" היא שואלת. אני מהסס, ואז מנשק אותה.

קתרין - "זאת התשובה שרציתי." אני אומרת אחרי שהוא מפסיק לנשק אותי.