עוד שירשור! שירשור לגל ולי 3> עיר של...

קתרין - "עוד לא עברה שעה."

אנאבל - אני מביטה בשעון הקיר. "עוד חמש דקות."

קתרין - "תהיי שלווה." אני אומרת לה

אנאבל - "אני שלווה." אני מודיעה לה. "תבואי איתי לטיול קצר עד שהנרי יחזור?"

קתרין - "אני אשמח."

אנאבל - אני בעיקרון גוררת את קייט איתי. "לקחת נשק?" אני שואלת אותה כשאנחנו רחוקות מספיק מהמבוגרים.

קתרין - אני מושכת בכתפיי, "יש לי פיגיון קטן מתחת למחוך," אני לוחשת. "איך הצלחת...?" אנאבל שואלת. "דיימון עזר לי, הוא הידק את המחוך על הפיגיון." אני מסבירה.

אנאבל - אני מהנהנת בחשדנות. "בסדר... עוד משהו חוץ מזה?"

קתרין - "לא."

אנאבל - "יש לך רונות על הפגיון?"

קתרין - "אני אצייר אח"כ."

אנאבל - "קייט, לא יהיה לך זמן אחר כך." אני אומרת בתוכחה.

קתרין - הנרי חולף על פנינו, "ואין לי זמן עכשיו."

אנאבל - אני נאנחת. "מוכנות?" שואל הנרי. אני מהנהנת.

קתרין - אני מהנהנת. דיימון מתקרב אליי ובידיו המעיל השחור שלי, "הליידי." הוא אומר. אני מחייכת ונותנת לו להלביש אותי בבגד

אנאבל - אני מביטה בשניים בגבה מורמת.

קתרין - "תודה." אני אומרת. "תדאג שהחדר שלי יהיה מסודר ומאוורר, דיימון. אני סומכת עליך."

אנאבל - "קדימה, קייט. צריך לזוז." אני אומרת, גומלת בליבי החלטה לדבר איתה אחר כך על זה שוב.

קתרין - אני מרימה את נמזוודה שלי ואנחנו עוקבות אחרי הנרי.

אנאבל - הנרי מוביל אותנו החוצה, לחצר האחורית.

קתרין - אני שואפת לריאותי אוויר קר, שנחאי, אנחנו באות.

אנאבל - אני מביטה על קייט בחיוך קטן.

קתרין - השער מוכן, לפני שאנחנו נכנסות אליו הנרי לוקח את ידי ואני קופצת מהבהלה, אני רואה את האסטלה ומהנהנת בהבנה, הוא מצייר לי רונה. בטח רונה בשביל שסתמצ'יקים לא יוכלו לראות אותנו. אנחנו נכנסים אל השער. תוך דקה או שתיים אני מרגישה אדמה מוצקה מתחת לרגליי, ריח מוזר עומד באוויר ואני לא מזהה מה זה, אולי זה בגלל שכמו שהריח הלא מוגדר עומד באוויר יש גם ריח של שתן. זאת שכונת עוני. אני חושבת. "בואו בנות." הוא אומר

אנאבל - אני עוקבת אחרי הנרי, מנסה לתור במבטי אחרי המכון. המקום נראה כמזבלה אחת גדולה.

קתרין - הנרי עוצר על יד בר עם כתובת לא ברורה, הוא פותח את הדלת והמקום שבפנים נראה כמו עולם אחר. דירה ענקית עם רצפת שיש מוארת בנרות ועששיות נפט, אנשים בשחור עומדים בכל פינה ומדברים בקולי קולות. "הנרי!" גבר שרירי הולך לעברינו, הוא לבוש מקטורן שחורה עם ציורי רונות, ידיו מכוסות גם הן באלו. "מת'יו." הנרי אומר. מת'יו בוחן אותנו, "אלו האחיות?" הוא שואל