עוד שירשור! שירשור לגל ולי 3> עיר של...

קתרין - אני יוצאת אל הרחוב, לא מביטה למעלה, רק לעבר השדות. כשרק הגעתי לניו המפשייר השדות היו מגרש משחקים אחד גדול. אני פונה אליו עכשיו

אנאבל - בסופו של דבר אמא שלי מתייאשת לצעוק עליי והיא יוצאת מהחדר בכעס, לא לפני שהיא שואלת איפה קייט ולא קבלת שום תשובה ממני.

קתרין - אני הולכת בשדות, רוח קלה נושבת ומעיפה את כל שמלתי ושיערי לאחור, אני מביטה על האופק הכתום שמראה על בוא הבוקר, היום אמורים לצאת לקרב נגד הדרום חיילים נוספים, סביר להניח שפצועים שאין בהם כל טעם יחזרו היום בעגלות הגדולות ויחצו את העיר, ישאירו אמהות ואבות מודאגים כאחד לשלום ילדיהם.

אנאבל - אני נשכבת בעייפות על המיטה שלי, עוצמת את עיני ונרדמת.

קתרין - בשדות עובדים כושים, האחראי עליהם עומד בביתן קטן והולך הביתה כל כמה שעות, להפסקת קפה אולי. עכשיו הוא עומד למטה ומצליף לאיש כלשהו, כשהוא רואה אותי הוא מפסיק ומחייך, "ליידי קתרין!" הוא קורא בחיוך

אנאבל - העייפות גוברת עליי, ועד מהרה אני נרדמת.

עכשיו תריצי בבקשה, כי אין לי כוונה להעיר אותה עד שמישהו לא יעשה את זה.

קתרין - אני מגיעה לאחוזה כעבור שעה וחצי, בדיוק בזמן לארוחת בוקר, אני נכנסת לחדר ומחליפה את השמלה שהתלכלכה באחת אחרת, מסדרת את השיער מעט ומנקה את הפנים מהדמעות.

אנאבל - אני מרגישה יד קטנה מונחת על כתפי ומטלטלת אותה בעדינות. אני פוקחת את עיני במירמור, ומחייכת חצי חיוך כאשר אני רואה את תומס. הוא מחבק אותי. "אנה, התגעגעתי אלייך איפה היית?" הוא שואל בקול חנוק מבכי. "זה לא משנה, תומס. אני פה עכשיו." אני אומרת ומלטפת את ראשו הקטן.

קתרין - אני יורדת לאכול

אנאבל - אני ותומס נשארים ככה עוד כמה דקות, עד שהוא מרפה ממני כשאחת המשרתות נכנסת לחדר ואומרת לנו שקוראים לנו לאכול ארוחת בוקר.

קתרין - בת' נדבקת לרגלי בשניה שהיא רואה אותי, אמא מביטה בי במעין מבט של אכזבה או חסר הבעה, "שכחת להדק את השמלה." היא אומרת במקום לומר 'איפה היית לכל הרוחות?' או 'מה נהיה ממך?' "אני נמצאת בבית שלי, נכון?" אני שואלת ומתכופפת לחבק את בת'.

אנאבל - אני מהנהנת לעברה. "תומס, לך לאכול. אני אחליף בגדים ואני כבר אבוא, בסדר?" תומס מהנהן ומחבק אותי שוב, ואז יוצא מהחדר בריצה על רגליו הקטנות. אני מחייכת. אם הייתי נשארת באידריס למשך שארית חיי, תומס ככל הנראה היה היחיד שהייתי מתגעגעת אליו במשפחה שלי.

קתרין - "בואו נלך לאכול." אני מציעה לבת'

אנאבל - אני מתלבשת, מסדרת את השיער והאיפור שלי ויורדת לאכול יחד עם תומס.

קתרין - בת' מספרת לי בדרך על כל נפלאות הימים האחרונים

אנאבל - "קייט." אני אומרת מראש המדרגות כשאני רואה אותה. "בת'." אני מחיכת בחיבה לילדה הקטנה שמסתובבת אליי כשהיא שומעת את קולי.

קתרין - "אנה."

אנאבל - אני יורדת במדרגות לכיוונן. "אתן הולכות לאכול ארוחת בוקר?"

קתרין - "יש לי ברירה?" אני שואלת

אנאבל - "כמובן. את יכולה לחזור לחדר שלך ולבקש שיביאו לך אוכל לשם."

קתרין - אני נאנחת ומושכת את בת' אחרי לעבר חדר האוכל

אנאבל - אני מגלגלת עיניים והולכת אחריהן.

קתרין - בת' בוחשת בדברים מוזרים

אנאבל - אני מתיישבת בכיסא הקבוע שלי בארוחת הבוקר, ליד קייט. אנחנו היחידים בחדר האוכל.

קתרין - "J'ai rompu avec lui" אני אומרת לאנה