פנימיית ליברטי. שירשור ((:

גרייס - "אני אוהבת ילדים. וזה מעניין אותי." אני מסבירה. "מה אתה רוצה?"

דיוויד - "אין לי כיוון מוגדר ממש."

גרייס - "מה לגבי צבא?"

דיוויד - "אני לא חושב שאני אלך לצבא. זה לא ממש הקטע שלי, ורובם שם עם דעות פוליטיות מטופשות."

גרייס - "אבל אתה יכול להיות רופא צבאי מצויין לדעתי."

דיוויד - "מעולם לא חשבתי על להיות רופא." אני אומר. אנחנו מתיישבים בשולחן הקבוע שלנו, אחרי שאנחנו לוקחים אוכל.

גרייס - "ו...? היית רוצה?"

דיוויד - אני מהרהר בזה לרגע. "אני אוהב ביולוגיה." אני מודה.

גרייס - "מה לגבי צבא?"

דיוויד - "מה לגבי זה? את שואלת בקשר לקטע עם הרופא הצבאי?"

גרייס - "אתה תהיה חתיך במדים."

דיוויד - אני מרים אליה מבט מופתע מהאוכל שלי. "אני?"

גרייס - "בטח. אתה תהיה חתיך בירוק זית."

דיוויד - "מה הבעיה של כולם בזמן האחרון?"

גרייס - "פשוט תחשוב על זה, דייוויד. להיות רופא זה יפה והכל אבל ראיתי איך הסתכלת בשבוע הראשון על הסרט ההוא שהראו לנו, תחשוב על זה."

דיוויד - אני שותק. "אני אחשוב על זה." אני אומר.

גרייס - אני מחייכת אליו. "תודה."

דיוויד - "שלום, דיכאוניים." קרטר מתיישב לידנו. "למה אתם כל כך שקטים?"

גרייס - "אנחנו חושבים מה אנחנו רוצים ללמוד."

דיוויד - "מה אתם רוצה ללמוד?" שואל קרטר.

גרייס - "אני רוצה ללמוד חינוך מיוחד."

דיוויד - "גריס חושבת שאני אהיה חתיך בתור רופא במדי צבא." אני אומר.

,"קרטר - "כן טוב... תשקול את זה." אני ממליץ

דיוויד - "גם אתה חושב שני אראה חתיך במדי צבא?" אני מגחך.

קרטר - "אני בהחלט חושב שאתה יכול להראות נאה במדי צבא." אני אומר ומצביע עליו עם המזלג שלי, וחוזר לבלוס את הפסטה.