דיוויד - אני מביט לכיוון היער. "כן, אני חושב שאני רואה את זה." אני אומר. עשן מיתמר מעל העצים. אנחנו יוצאים משטח בית הספר והולכים לכיוון היער. "הגענו!" מכריז תומאס את המובן מאליו כמה דקות מאחור יותר. אני מביט מסביבי. נראה שכולם נהנים, צוחקים, מפטפטים, שותים בירה. תומאס ישר ניגש לקבוצה של כמה אנשים ומתקבל שם בברכה. גרייס מודיעה לנו שהיא הולכת לחפש משהו לשתות, וקרטר גם הולך להגיד שלום לאיזבל לאחר כמה דקות. אני מתיישב על גזע עץ שנפל לפני כמה שנים מסופה חזקה במיוחד שהייתה באזור.
"אתה נראה לי בודד." אני שומע את קולו של תומאס לידי בזמן שאני בוהה במדורה. אני לא טורח להביט בו.
"נו, זה לא יכול להיות בגלל שאני יושב לבד, נכון?" אני שואל בציניות.
"אוי, אל תהיה כזה. שתה." תומאס דוחף בקבוק בירה מול פניי. אני מזיז אותו מפניי.
"לא תודה." אני אומר. אני שומע את השעשוע בקולו של תומאס כשהוא עונה לי.
"אף פעם לא שתית, הא?" הוא שואל. אני מושך בכתפיי בתגובה. "קדימה. זה לא לא חוקי. אתה כמעט בוגר מבחינת החוק."
"כמעט." אני אומר.
"בחייך. פשוט תשתה." הוא אומר ומניח את הבקבוק בידי. אני מביט בו כמה שניות ואז מקרב את הפיה לשפתיי ושותה. הטעם דיי דוחה, אבל אחרי שני שלוקים אני מתרגל אליו. תומאס מחייך.
"זה לא כזה נורא, נכון?" הוא שואל.
"זה בסדר." אני מודה. חיוכו של תומאס גדל. מישהו קורא לו. הוא מעיף מבט מעבר לכתפו ומניח את ידו על כתפי. "טוב, אני חייב לזוז. אני כבר אראה אותך בקרוב, אני מניח." הוא אומר ומסתלק. אני מתחיל להיות צמא, אז אני לוקח עוד שלוק, למרות שאני יודע שמשקאות חריפים רק מגבירים את הצמא. הרגל שלי מתחילה להירדם, אז אני קם והולך הצידה, מתרחק קצת מהרעש. אני נשען על גזע עץ וממשיך להתבונן במדורה.
"היי." אני שומע קול מוכר לידי. אני מביט הצידה בהפתעה קלה. זאת אחת החברות של איזבל. קלייר, נדמה לי. עיניה נעוצות בי, ובידה יש בקבוק בירה כמעט ריק.
"היי..." אני משיב.
"מה נשמע?" היא שואלת.
אני מסתיר חיוך משועשע, מנסה להבין למה הילדה הזאת עומדת כאן ומדברת איתי. "הכל מעולה. המדורה מקסימה, את לא חושבת?" מבט מבולבל חולף על פניה.
"אה, כן." היא עונה. "אתה נהנה?" היא ממשיכה לתחקר אותי.
"אני מניח שכן. למרות שלא חשבתי לבוא לכאן בהתחלה." אני מודה.
"באמת? למה?" היא שואלת בהפתעה.
"טוב, אני לא ממש אוהב את הדברים האלה." אני אומר ומחווה באופן כללי על הילדים מסביב למדורה. "יותר מדי רעש, ולרוב אני משתעמם."
"אבל אמרת שאתה נהנה." היא מעבירה את שיער שלה אל מאחורי אוזנה.
"עכשיו כן. בגלל זה אני קצת מופתע." אני חוזר לבהות במדורה ולהתעלם מעיניה הנעוצות בי. אני רואה את תומאס עומד כמה מטרים ממני ומחייך חיוך מוזר לכיווני. אני מרים גבה. הוא מגחך ומסתובב. אני מגלגל עיניים.
"אתה ידיד של גרייס, נכון? זאת שישנה עם איזי בחדר?" היא שואלת. אני לוגם מהבקבוק שוב.
"תראי, קלייר. אם את פה כי משעמם לך ומתחשק לך להעביר את זמנך בלנסות לרדת עליי, כמו שעשית במשך רוב הזמן שאנחנו מכירים, אני מבקש ממך ללכת." היא נראית המומה באמת.
"אני- מה? לא!" היא קוראת במהירות כזאת שאני מפנה אליה את מבטי. סומק פושט בלחייה. "אני- פשוט... רציתי לדבר איתך." היא משלימה את המשפט ומפנה את ראשה הצידה. אני מביט בה, מעט בשוק. 'בנות,' אני חושב. 'אני לעולם לא אבין אותן.'
"בסדר..." אני אומר לאט. "אז אני מניח שאין בזה שום דבר רע." אני אומר וחוזר להיט קדימה. "וכן, אני ידיד של גרייס. למה את שואלת?" אני מתעניין.
"חשבתי שאתם יוצאים." היא אומרת ברווחה גלויה. מה לכל הרוחות קורה פה? "כי הייתם ביחד בנשף והכל." אני נד בראשי.
"היינו ביחד בנשף, אבל רק בתור ידידים." היא מחייכת אליי. אחת החברות שלה קוראת לה, והיא מביטה בי במבט מתנצל. אני מהנהן אליה. "אין בעיה. תהני."
"נדבר מתי שהוא?" היא שואלת בתקווה. אני מהנהן דוב, עדיין תוהה מה עובר בראשה של הג'ינג'ית הקטנה כשהיא הולכת בחזרה לחברותיה.
הודעה [עמוד 35 מתוך 40]
אינדקס