פנימיית ליברטי. שירשור ((:

קרטר - "אני צריך שתגידי לאמא שלך שתגיע לבית החולים הקרוב. זה ממש דחוף."

איזבל - "מה קרה?" אני מתעוררת מהישנוניות, מבוהלת.

דיוויד - "אל תספר לה, קרטר." אני משתעל. "מה זה היה?" אני שומע דרך הפלאפון את קולה ההיסטרי של איזבל.

את מוכנה לעשות לי טובה ולהביא לי את אחד הספרים שלך שבאנגלית? רק לשיעור הזזה. לשיעור הבא כבר יהיה לי משלי.

קרטר - "פשוט... תגידי לה לבוא."

איזבל - "קרטר, אני לא אומרת לה כלום עד שאתה לא מספר לי. והיא גם לא תלך לשם אם אני לא אספר לך, היא פשוט תעניש אותך. כדאי לך מאוד לספר לי."

קרטר - "אח שלך נפצע. אנחנו מחוץ לפנימייה בדרך לבי"ח."

איזבל - "דיוויד נפצע?" אני חוזרת על דבריו בהלם.

דיוויד - "באמת תודה, קרטר." אני מניח את היד על הפצע שלי.

קרטר - "פשוט בואו. ואל תגידי כלום לג'ונתן."

איזבל - "בסדר." אני אומרת ומנתקת, רצה לחדרם של הוריי.

דיוויד - "למה סיפרת לה?" אני שואל בהתנשפות קלה, הכאב מחמיר כשאני נושם.

את יודעת. סבתא שלי שברה צלע בבת מצווה שלי. זה לא היה חמור כ"כ.

קרטר - "כי מישהו צריך."

באמת? לא ידעתי. היא בסדר? בכל מקרה, החלטתי שלדיוויד כן.

דיוויד - "לא נכון."

היא בסדר.

קרטר - אני מביט אל מחוץ לחלון

איזבל - אני נכנסת לחדר בלי לדפוק ומעירה את אמא. "איזבל, מה ל....?" אני קוטעת את המשפט הישנוני שלה. "דיוויד נפצע. אנחנו חייבים ללכת לביית החולים." אני חוזרת על דבריו של קרטר.

קרטר - אנחנו מגיעים לבית החולים

איזבל - אמא קמה במהירות, מעירה גם את אבא. "אל.." אני אומרת, אבל זה כבר מאוחר מדי. חמש דקות לאחר מכן, שלשתנו יושבים במכונית בדרך לבית החולים.

קרטר - "את יודעת איפה המיון?" אני שואל את המוכרת, "ותודה." אני מוסיף מיד

דיוויד - אני שומע את המוכרת מכוונת את קרטר לכיוון המיון.

קרטר - "תודה תודה תודה." אני אומר ואני גורר בערך את דייוויד

דיוויד - "קרטר, אתה באמת לא חייב..." שיעול נוסף עוצר אותי.

קרטר - "שב." אני אומר ומושיב אותו בכיסאות ההמתנה, "אני הולך לבדוק איך הכל עובד כאן."

דיוויד - אני מתיישב באי רצון, ולפני שקרטר מספיק ללכת, ניגשת אלינו אחות.

קרטר - "שלום." אני אומר לאחות

דיוויד - "אתם צריכים עזרה?" היא שואלת את קרטר, ואז מביטה אליי. "איך זה קרה?" היא שואלת.

קרטר - "איזה מסומם ברחוב. את יודעת איך הכל עובד פה? אני צריך לקבוע תור או משהו?"

דיוויד - "לקבוע תור? לדבר כזה? ממש לא." האחות אומרת ומובילה אותי ואת קרטר אל חדר אליו נכנס רופא כמה שניות לאחר מכן. זה מוזר, ציפיתי שיהיו פה המון אנשים.

קרטר - "אני צריך לחכות בחוץ." אני מודיע