פנימיית ליברטי. שירשור ((:

דיוויד - אני מתחיל להוריד מהמדפים את הספרים ולהניח אותם בזהירות על מדפים אחרים. גרייס מצטרפת ועוצרת לי, וזמן קצר לאחר מכן, הפתח למה שזה לא יהיה פתוח שוב.

גרייס - "אני חושבת שהוא נפתח מקודם באופן חד פעמי."

דיוויד - אני נד בראשי. "זה לא יכול להיות." אני דוחף את הלבנים כמו מקודם.

גרייס - "מה לעזאזל?" קול צורם נשמי באוזני. אני מסמיקה, זאת בהחלט האחראית על הארכיון ומי שבדר"כ שומרת על אגף הבנות בבקרים, ובודקת איך אנחנו מגיעות לכנסייה (מסיבה לא ברורה רק את הבנות. כאילו בנים לא יכולים ללבוש חולצות סוודרים עם הכיתוב - ג'יזס לימד אותי איך לחיות. ואיך לעשות סקס. אבל ניחא.), זה לא המראה האידאלי שהייתי רוצה שמורה תראה אותי, בחולצה. וזהו.

דיוויד - אני מתרומם לעמידה. "ערב טוב, המורה." אני אומר. היא מביטה בי במבט חשדני. "מצטער על ההופעה שלנו. גרייס השאירה אצלי מוקדם יותר הערב את הצמיד שלה ושכחה שהוא אצלי, וגם אני. אז אנחנו מחפשים אותו. הייתי פה מוקדם יותר." אני מוסיף כשאני רואה שהמבט החשדני לא מש מפניה.

גרייס - "על המדפים?"

דיוויד - "הסתכלתי בספרים. יש כאן כמה מרתקים במיוחד."

גרייס - "הם כולם על הרצםה." אומרת המורה

דיוויד - "כי בדקתי את המדפים. חשבתי שהצמיד נפל על המדף." אני שותק לרגע ומשנה טקטיקה. "חוץ מזה, איזה עוד סיבה יש לי להיות פה? ולמה שאני אשקר לך?"

גרייס - "לא אמרתי שאתה משקר. אבל זה נותן לי נקודה למחשבה. החוצה. שניכם." המורה אומרת.

דיוויד - אני מושך בכתפיי.

גרייס - אני ממהרת לצאת, "כדאי שנספר לקרטר וג'ונתן שהדלת נעלמה."

דיוויד - "את בטוחה? אני מתכוון, אני לא חושב שצריך להעמיס עליהם את זה. אולי מאוחד יותר."

גרייס - "זה בסדר, הם ירצו לדעת."

דיוויד - אני מהרהר בזה בשקט לרגע, אבל אז מהנהן. "כרצונך."

גרייס - אנחנו פונים למעוני הבניפ

דיוויד - "את בטוחה שאת לא רוצה ללבוש משהו לפני?"

גרייס - "אני לא רוצה להשמע מעליבה - אבל ג'ונתן לא רואה אותי, וקרטר לא נראה נלהב גם ככה."

דיוויד - "רק תהיתי. רוב הבנות לא היו רוצות להיראות ככה ליד בנים."

גרייס - "כנראה שאני לא כמו כל הבנות."

דיוויד - "כנראה." אני אומר ודופק על הדלת.

גרייס - "דקה." ג'ונתן קורא אחרי כמה שניות, כמה חבטות נשמעות וקללות שקטות.

דיוויד - "הכל בסדר?" אני קורא מבעד לדלת הסגורה.

גרייס - ג'ונתן פותח את הדלת, "דפקתי את הרגל במיטה." ג'ונתן אומר, "היי ג'ונתן, גם אני כאן, גרייס." אני אומרת, קולי רועד מהמבוכה, "אני יודע שגם את כאן, שמת כל כך הרבה בושם שקשה להתבלבל." הוא אומר. "קרה משהו?" הוא שואל

דיוויד - "גרייס ואני הלכנו שוב לארכיון, כדי להיכנס ולבדוק מה יש שם." אני מתחיל להסביר.