פנימיית ליברטי. שירשור ((:

דיוויד - "תגידו, כל כך משעמם לכם בלעדי שאתם נתקעים פה ושותקים?"

קרטר - "זה לא שמשעמם לנו," אני מסביר, "פשוט.. אין לנו משהו טוב יותר לעשות." ג'ונתן מחייך. הדלת נפתחת ואני שוב מסתובב. "בפעם הבאה אני אחשוב על מיליון פאונד." זה תומאס, נכנס בסערה ובבגדים שנדמה שקנה לפני כמה דקות. "קרטר, אני צריך לדבר איתך רגע. אז... או שכולם יצאו מכאן או שאתה תתלווה אליי לשירותים. אני חייב להשתין. ידעתם שהבמפרים בדרך לתחנה הקרובה משתנים? ברצינות." הוא אומר.

דיוויד - "אני עדיין מנסה לעקוב אחרי החלק הראשון של המשפט הזה..." אני ממלמל. "טוב, מצטער, אבל אסור לי לזוז מפה, לצערי. היית פה בבוקר, תומאס. שמעת את המעצבן הקטן."

קרטר - "הוא דווקא נורא חמוד." תומאס אומר בנימה פלרטטנית משהו ולפעמים אני תוהה אם הוא באמת הומו או סתם מתיימר להיות כזה. "אז אתה בא קרטר, לפני שאני אשתין במכנסיים שקניתי לפני כמה שעות וזה יהיה מאוד עצוב." הוא מתחיל לקפצץ במקום כמו קפיץ. "אני כבר חוזר." אני מודיע ויוצא אחריו.

דיוויד - "להתראות." אני אומר לשניהם, והם יוצאים. "יש לו יותר מדי אנרגיות.. אתם לא חושבים?" אני שואל את ניית'ן וגרייס.

את מוזמנת להמשיך עם גרייס. היא בודדה מעט.

גרייס - "אני לא חושבת שהבנתי עדיין מה הקטע שלו? חצי מהאנשים פה לא סובלים אותו... החצי האחר מאוהב בו נואשות..."

קרטר - תומאס משתמש במשתנות, כמובן, אני מחכה שהוא יסיים וזה לוקח די הרבה זמן. "אז אתה מקשיב?" הוא שואל. "תלוי למה." אני עונה. "מצחיק. אתה משתפר. בכל אופן - היא הסכימה." הוא אומר

דיוויד - אני מהרהר בשאלה. "זה תומאס. חצי מאלה ששונאים אותו הם הומופובים, אני מניח. והחצי האחר מאלה ששונאים אותו זה בגלל שהוא לקח אותם למיטה." אני מעווה את פניי. "אני לא מחבב אותו פשוט כי הוא מעצבן, ודיי לא מחבב אותי."

גרייס - "זה כי אתה לא בנאדם חביב. למה אתה שונא אותו ג'ונתן?" אני שואלת.

קרטר - "מי הסכימה? ולמה? מה פתאום הקודים האלו תומאס?"

דיוויד - "אני בן אדם חביב למי שמתחשק לי." אני אומר. ג'ונתן עונה לגרייס, "זה סיפור לפעם אחרת."

גרייס - "למה? תומאס לא נראה כזה רע, הוא לא יאנוס אנשים. בטח שלא אנשים... עיוורים." אני אומרת בביטול.

קרטר - "מיקי. היא הולכת למומחה מחר." תומאס מצחקק. "על מה אתה? LSD? קוקאין? סתם מריחואנה?" אני שואל. "לא לקחתי כלום קרטר, אני נשבע. אני פשוט בנאדם מאושר!" הוא אומר, הוא מסתובב ובלי שאני בכלל מספיק להגיב הוא מנשק אותי, אני יכול לראות בעיניו שאין זכר לסימום או משהו. אבל אני קופא כמו מאובן. הוא קולט די מהר מה עשה ואז מחייך חיוך מתנצל, "אני מסומם מאושר." הוא מושך בכתפיו ומכניס את ידיו לכיסי מכנסיו

דיוויד - "תומאס על סמים כן." אני אומר, לפני שג'ונתן יתפרץ. "וגם תומאס לא על סמים." הוא מוסיף בכעס.

גרייס - "אני לא בטוחה שאני מבינה."

קרטר - "אתה מאוהב בי נואשות מה?" אני מנסה להשמע קליל, פעם אחת תומאס צריך שמישהו - שהוא מחבב באמת - יגיב כמו שהוא חולם. "אתה מנסה לצחוק עלי קרטר? להזכיר לי כמה שטויות אני עושה?" הוא אומר, די בביאוס. "בפעם הבאה אתה חייב לי גלידה." אני מנסה שוב. "מה? מה זאת אומרת? הייתה עוד פעם?" הוא כמעט מתחרפן. "כן. היית שיכור. לא ענית לי על השאלה." אני מנסה. "זה לא ישנה אם כן או אם לא." הוא אומר. "לי זה משנה." אני אומר.

דיוויד - "אני לא בטוח שאת רוצה להבין."

גרייס - "אני כן."

קרטר - "יש לך חברה. זה לא משנה לך. אתה באמת הילד שכל אבא וכל אמא יכולים לבקש, מצטיין קטן, חנון, לא מזיז לג'וקים במקלחות, עם חברה שבחיי נראית טוב, טעם די גרוע וחנוני בבגדים אבל אפשר לשנות את זה, מאמין קטן. ושומע פאקינג מוצרט." תומאס אומר, "אז כן, תסלח לי שיש לי קראש קטן עלייך." הוא מודה

דיוויד - "טוב, אני לא." מכריז ניית'ן בזעם. "ואם תסלחו לי, אני חושב שאני אלך עכשיו." הוא מגשש אחר המקל שלו ויוצא מהחדר, טורק את הדלת אחריו."

גרייס - "אני מניחה שאני גרמתי לזה. אז אני מניחה שאני אלך לתקן את זה." אני אומרת. דייוויד מהנהן ואני יוצאת אחרי ג'ונתן.

קרטר - "אני שמח שכל הסיפור עם מיקי נגמר בסופו של דבר." אני אומר, "ו...אני שמח לדעת מה אתה מרגיש כלפיי." אני מוסיף. "אז יש לך שתי אופציות עכשיו," אני מתקרב אליו, לאחר מחשבה די ארוכה. "או שאתה נכנס לתא הזה." אני מצביע בראשי על תא שירותים, "או שאתה הולך מכאן והכל נגמר כאן. הבחירה בידך." אני אומר. בחיים לא חשבתי שאראה את תומאס חסר אונים כל כך.

דיוויד - לאחר שגרייס יוצאת, אני מושיט את ידי אל הספר שעל שידת המיטה שלי, תופח אותו בעמוד האחרון שהגעתי אליו ומתחיל לקרוא.

גרייס - "ג'ונתן!" אני קוראת אחריו, "חכה!" אני אומרת ורצה. הוא מהיר

קרטר - "דלת... תא... דלת... תא..." אני אומר ונכנס בינתיים לתא. "די נוח פה." אני נעמד על האסלה. תומאס מחייך ומניד בראשו, "אתה סטרייט חסר תקנה." הוא אומר ונכנס. סוגר אחריו את הדלת. ואנחנו מתנשקים.

דיוויד - אני עובר עמוד. לפתע הדלת נפתחת. "בטח, אתה יכול להיכנס, קר'. זה לא כאילו שיש איזשהו מנהג נימוסי שצריך לדפוק ולחכות שיגידו לך כן לפני שאתה נכנס לחדר של מישהו." אני אומר, לא מוריד את עיניי מהספר. "מצחיק אתה." אני שומע קול מוכר, אבל בהחלט לא של קרטר. אני מניח את הספר על השמיכה שלי. "איזבל?" אני שואל, נדהם מעט. "מה את עושה פה?" היא מזעיפה את פניה וסוגרת את הדלת. "אם מישהו שואל, אז כדי לחפש את קרטר. אבל בעיקרון כדי לשאול אם אתה בסדר." היא אומרת. אני מופתע למפגן הכנות הזה. "הממ.. אני מניח שכן." אני אומר. "קרטר היה פה לפני כמה דקות, וגם גרייס וניית'ן, ואז תומאס נכנס, וקרטר הלך איתו, וניית'ן התעצבן בגלל גרייס והלך, וגרייס הלכה להרגיע אותו." אני אומר, פותח שוב את הספר. "זה היה מידע לא חיוני בכלל." איזבל אומרת בזלזול-משהו. "אני מניח שאת צודקת." אני משיב. "את מתכוונת להישאר פה?" אני שואל בטון ענייני, כזה שאפילו איזבל לא תוכל להחשיב להתחלה של משפט שנגמר ב'או שאת מועילה בטובך לעוף מפה?' היא מושכת בכתפיה. "אתה נראה לי דיי בודד." היא אומרת. "אני קורא." היא מחניקה גיחוך. "רק מחזק את הטענה שלי." אני נאנח וסוגר את הספר. "למה את פה באמת, איזבל?" אני שואל. להפתעתי הרבה, היא שוב עונה בכנות. "אני לא יודעת. אני שואלת גם את עצמי את זה." אני נושך את שפתי התחתונה, ואז מחווה על המקום הפנוי לידי על המיטה שלי. היא מהססת ומתיישבת.

גרייס - הוא נעצר.

קרטר - ...

דיוויד - אנחנו שותקים לכמה דקות שנדמות כנצח. "אז... את יוצאת עם אחד החברים שלי." אני אומר לבסוף בשעשוע. "לא חשבתי שזה יקרה אי פעם."

איזבל - "אל תגרום לי להתחרט שבאתי." אני אומרת. אנחנו שותקים לעוד רגע מביך אחד, ואז אני אומרת, "כן, אני מניחה שכן."

גרייס - "בחיי אתה מהיר." אני אומרת.

קרטר - ...

ג'ונתן - "מה את רוצה?"

דיוויד - "את באמת אוהבת אותו, איזבל?"

גרייס - "להתנצל. נראה לי."

ג'ונתן - "ייאי." אני אומר ביובש.

דיוויד - איזבל מפנה אליי עוד מבט זועף, ואני מביט בה בחזרה במבט מאתגר. היא נאנחת. "כן, דיוויד. אלוהים, כן."