עוד שירשור! שירשור לגל ולי 3> עיר של...

קתרין - "מה אני אמורה לעשות עכשיו?"

אנאבל - "בקשר למה?"

קתרין - "להפרד מתומאס? או לשכוח מסבסטיאן?"

אנאבל - "קייט, כבר דיברנו על זה. את יודעת מה לעשות, את פשוט מפחדת להודות בזה." אני אומרת. אני לא עומדת להיות נחמדה, קייט צריכה לפעמים שמישהו יגיד לה מה לעשות.

קתרין - "אני לא יכולה...."

אנאבל - "בטח שכן. את פשוט מפחדת מהתוצאות." אני חוזרת.

קתרין - אני קמה, "אני יוצאת לבת'."

אנאבל - "כרצונך. אני מתקלחת."

קתרין - אני לובשת שכמיה ויוצאת מהאחוזה... לעבר דירתו של תומאס

אנאבל - אני מביטה מהחלון אחרי קייט שיוצאת מהבית ונעלמת מעבר לגבעות ונדה בראשי. 'היא כל כך צפויה.' אני חושבת לעצמי ונכנסת סוף סוף למקלחת.

קתרין - אני הולכת לאורך דרכי העפר

אנאבל - אני פושטת מעליי את בגדי ונכנסת לאמבטיה החמה, עוצמת את עיני.

קתרין - אני מגיעה לעיר כעבור שעה

אנאבל - ...

קתרין - אני דופקת על דלת ביתו של תומאס

אנאבל - אני יוצאת מהמקלחת, לובשת עליי את החלוק הרך ויוצאת מהחדר. "אנאבל ווייטייר! את מוכנה לספר לי היכן, לכל הרוחות והשדים הארורים, היית במשך הימים האחרונים?!" אני שומעת את קולה של אימי ברגע שאני נכנסת לחדרי.

קתרין - אני שומעת אנחה ואחריה שקט, "תומאס. זאת אני." אני מנסה

אנאבל - אני נאנחת בשקט. "זה משנה? אני פה."

קתרין - הדלת נפתחת. "היי." אני אומרת בהקלה

אנאבל - "לא, אנאבל! זה משנה! איפה הייתן?!" הכעס מבזיק בעיניה. "את יודעת כמה דאגנו לכן?"

קתרין - "היי, איך היה באידריס?" הוא שואל. "בואי תכנסי." הוא אומר, הוא נראה מותש

אנאבל - אני מושכת בכתפיי. "אני מתארת לעצמי שלא דאגת לי במיוחד, מאחר ומעולם לא טרחת לעשות את זה לפני כן." אני אומרת באדישות, מורידה את החלוק שלי ומתחילה להתלבש.

קתרין - "היה בסדר." אני אומרת ומתיישבת על הכורסה

אנאבל - אני מרגישה את מבטה הנדהם והכעוס נעוץ בעוורפי. "איך את מעיזה? ילדה חצופה! אנאבל, תסתכלי עליי!" היא מצווה עליי. "אני אוותר על התענוג, אמא, ואני אודה לך אם תואילי בטובך לצאת מהחדר שלי בזמן שאני מתלבשת. זה מאוד לא מנומס."

קתרין - "מה קרה?" הוא שואל