עוד שירשור! שירשור לגל ולי 3> עיר של...

אנאבל - "טוב, אני מניחה שמשקה אחד לא יזיק." אני מחייכת אל מארק, והוא מחייך בניצחון.

קתרין - "וואו. כל גבר אחר מוצא בחורה אחרי חודש."

אנאבל - "תזמין לעלמה את מה שהיא הזמינה קודם." מארק אומר. "ודרך אגב, מה שמך?" הוא שואל. "אנאבל. אבל אם תתנהג יפה, אני אפילו ארשה לך לקרוא לי אנה." אני מרימה גבה בחיוך ממזרי.

קתרין - "אני מניח שהדברים שעשיתי בעבר ערערו לי את הבטחון עם בנות." הוא מסמיק

אנאבל - הברמן נותן לי עוד כוס מהיין, ואני שותה לגימה קצרה. "אתה לא מזמין כלום לעצמך?" אני שואלת את מארק. הוא מחווה על הכוס שליד מרפקו. אני מהנהנת.

קתרין - "כמו מה?" אני שואלת, סקרנית. אני לא רוצה לגור בבית של אדם שאוהב להתעסק עם בנות.

אנאבל - אני נשענת לאחור בכיסאי.

קתרין - "את מפחדת, ליידי קתרין?" הוא שואל

אנאבל - אני עוצמת עיניים וכמה שניות לאחר מכן מרגישה תנועה מול פניי. אני פוקחת את עיניי. "כן, מארק?" אני מחייכת.

קתרין - "יפתיע אותך אם כן?" אני שואלת, מבולבלת מעט. אני משתחררת מאחיזתו והולכת כמה צעדים, ואז מסתובבת, "אני רוצה להיות בטוחה שאני נמצאת תחת קורת גג בטוחה, אני לא רוצה לגור במישהו שיתן לי לישון במיטה שלו היום, ומחר ינסה לאנוס אותי ויגיד שזה הגמול." אני אומרת. "אני לא אאנוס אותך, ואני למען האמת די מחבב אותך. ולא הרגשתי ככה כבר שנתיים. ואני מרגיש ככה מאז החתונה." סבסטיאן אומר, "את מכירה את זה שאת רואה מישהו ואומרת לעצמך, 'אל אלוהים, אני חייב להכיר אותה'? זה מה שאני אמרתי לעצמי." הוא ממשיך, אני לא יודעת איך להגיב, אז אני רק עומדת שם, כמו מטומטמת, אני מסירה את המטפחת שעל כתפי, "אם ככה אתה מרגיש כלפיי, בוא וחפש אותי." אני אומרת וזורקת את המטפחת. ורצה משם.

אנאבל - "אני נהנה להסתכל על נשים יפות. ואת יפה." אני מחייכת חצי חיוך. "ואתה מטריד."

קתרין - אני יודעת שבאידריס אין ערים, רק את אליקנטה, אז אני רצה לכיוון שממנו באנו. כרכרה שעוברת בדרך עוצרת כשהיא רואה אותי רצה. "תסלחי לי," אומר האיש, מכובד ממנו קשה לי להאמין שיש, אני יכולה לראות הרונות מתחת לחולצתו השקופה למחצה.

אנאבל - מארק צוחק, ומניד את ראשו מצד לצד. השיער השחור שלו, שמגיע עד קצת מעל לכתפיו, נע יחד עם ראשו. "את משהו." הוא אומר. "כבר אמרו לי את זה." אני עונה בשלווה.

קתרין - "אני די ממהרת, אדוני." אני אומרת, מתנשפת. "אני מבין, בגלל זה חשבתי להציע לך... איך אומרים באמריקאים.. טרמפ?" הוא אומר, "אתה מגיע לאליקאנטה?" אני שואלת, שוקלת את הצעתו, "אני עובר דרכה," הוא מחייך. אני מניחה שהוא בשנות השלושים לחייו.

אנאבל - אני שותה עוד שתי לגימות ומסיימת את הכוס. "טוב, מארק. היה מאד נעים להכיר אותך. אבל אני נאלצת ללכת עכשיו."

קתרין - "מושלם בשבילי." אני אומרת ונאחזת בידו בשביל לעלות. הכרכרה מרווחת ואני סוגרת את הוילון. "ממי את בורחת, יקירה?" האיש צוחק, "זה סיפור ארוך." אני עונה, "היי! לארץ'! דרבן את הסוסים." האיש קורא לרוכב. המהירות גוברת. "מה שמך, יקירה?" האיש שואל. "קתרין." אני אומרת, "ומה שמך?" אני שואלת. "האנס. האנס ריין." הוא מציג את עצמו.

לול. האנס XD

אנאבל - "בבקשה, אנה..." אני מרימה את ידי. "דיברנו על זה. רק אם תתנהג יפה."

קתרין - אני מביטה בווילון, "יש לך הרבה רונות." אני אומרת בהיסח דעת.

http://25.media.tumblr.com/tumblr_md83voIVS11qdjda6o1_500.jpg

אנאבל - מארק מביט בי בחיוך. "סליחה, העלמה אנאבל. בבקשה, האם תישארי למשקה נוסף?"

חחחחחחח זה קריפייי כשהו מחייך.

קתרין - "שנים של אימונים ולחימה." הוא אומר, מעביר יד שרירית בשיערו.

חחח אמא שלי היום צילמה את צ'וקו מקרוב וזה ממש מזכיר את החתול הזה כשהוא מחייך. פאק XD

אנאבל - "בפעם אחרת." אני מבטיחה. מארק מרים את ידי בידו ומנשק את גב ידי. "היורשה לי ללוות אותך לביתך?" הוא שואל.

חחחחחחחחחחחחחחחח XD הוא באמת דיי דומה לו. רק פחות זועף.

קתרין - "אתה שוויצר." אני אומרת.

אנאבל - "בשום פנים ואופן לא!" אני אומרת בנימה נחרצת. "להתראות, מארק. ותודה על הכל." אני אומרת ומזדרזת לצאת.

קתרין - "ובכל זאת אני נשוי לאשה שאוהבת אותי." הוא אומר, "זה לא הופך אותך לפחות שוויצר." אני אומרת

אנאבל - אני מחליטה לחזור לביתו של סבסטיאן.

אהמאהמ תהיי סבסטיאן ותגרמי לו לפגוש את אנה. טוב?