עוד שירשור! שירשור לגל ולי 3> עיר של...

קתרין - "התכוונתי לשורש ג'ינג'ר. לא לג'ינג'ר אייל."

אנאבל - סבסטיאן מחזיר את הבקבוק למגירה במבט אטום ומוציא שורשי ג'ינג'ר מארון קיר.

קתרין - אני מחייכת ומצחקקת

אנאבל - אני מגלגלת עיניים. פתטית.

קתרין - "חשבתי לטייל היום." אני מספרת

אנאבל - "ואני חשבתי להסתובב בפאבים. ואני עומדת לצאת עכשיו. להתראות." אני יוצאת במהירות מהבית.

קתרין - " אני אשמח להתלוות אלייך, קתרין." סבסטיןא אומאר

אנאבל - אני מתחילה להסתובב בעיר, מסתכלת על הנוף ולאחר כמה דקות נכנסת לפאב הומה.

קתרין - אנחנו מסיימים לשתות את התה ויוצאים החוצה, לעבר השבילים הכפריים של אידריס

אנאבל - אני מתיישבת על כיסא בפאב. "כוס אחת מהיין הטוב ביותר שלך." אני אומרת לברמן.

קתרין - "אידריס מהממת."

מהממת? ברצינות?

אנאבל - הוא מהנהן בחיוך ומגיש לי כוס. אני שותה בלגימות איטיות. "אז, במה זכיתי שנערה יפה כמוך תבוא לבר שלי?" הברמן נשען על הדלפק ומביט בי.

קתרין - סבסטיאן נעמד מאחורי ומתחיל לעסות את כתפי, אני נדרכת, "היא באמת יפה." הוא אומר, "את שוב עושה את זה." הוא מתלונן, "עושה מה?" אני שואלת. "מתקשחת שאני נוגע בך. זה כרוני או משהו? את שונאת שנוגעים בך?" הוא מסביר

אנאבל - "אני מבקרת את המשפחה שלי." אני מחייכת.

קתרין - "הבנאדם האחרון שהנהג לעשות לי את זה היה ג'ורג', והוא התחתן לפני חודש."

אנאבל - "את מי את מבקרת?" הוא שאל בעניין. "אה, זה כבר מידע חסוי."

קתרין - "אני מבטיח לך שאני לא ג'ורג'." הוא אומר

אנאבל - "מידע חסוי, מה?" הוא מחייך ומנגב את הדלפק.

קתרין - "בוא נמשיך." אני אורמת

אנאבל - הזמן עובר מהר, ואחרי שעתיים אני כבר חצי שיכורה.

קתרין - אנחנו רצים בגבעות של אידריס, מצחקקים ועוצרים מפעם לפעם,, בסך הכל - נחמד מאוד

אנאבל - "טוב, אני חושבת שהגיע הזמן שאני אלך. אני לא רוצה להשתכר לגמרי. ייכעסו עליי." אני מחייכת אל הברמן.

קתרין - "יש לך בת זוג, סבסטיאן?" אני שואלת.

אנאבל - "כל כך מהר?" הברמן מביט בי חצי באכזבה חצי בחיוך, כשמישהו מתיישב לידי. "שלום. תהיתי אם אני אוכל להזמין אותך למשקה." אני מסתובבת את הקול. מישהו בעל שיער שחור ועיניים ירוקות, בערך בגילי. "בדיוק התכוונתי ללכת..." אני אומרת. "בבקשה?" האיש שואל. "אני אפילו לא מכירה אותך." אני מודיעה. "כולם מכירים אותי. איך זה יכול להיות שאת לא?" הוא שואל בתמיהה מזויפת. "תפסיק להשתחצן, מארק." הברמן מחייך בחביבות. "זה מארק דארקלינק. הוא סתם שחצן." הברמן אומר לי. "אני יכול להציג את עצמי יפה מאוד, תודה." מארק אומר, ופונה אליי. "אני מארק דארקלינק. ואני באמת שחצן." אני צוחקת. "עכשיו, כשאנחנו מכירים, אפשר להזמין אותך למשקה?"

קתרין - "לא. אני פנוי להכרויות כבר שנתיים." הוא אומר