דיוויד - "לא!" אני קורא. "ממש לא." פתאום אני חש צורך מוזר כן להסביר את עצמי. "זה פשוט... אני... תמיד... אף פעם לא ישנתי עם מישהו בחדר, מאז גיל עשר, ועד גיל עשר ישנתי עם אחותי."
תומאס - "כמו שאמרתי. אני ישן והולך." אני אומר שוב, "התיק שלי כבר כאן. אני הולך לחפש כמה תלמידות שנה ראשונה." אני אומר. "למה?" קרטר מתעורר פתאום כאילו לא היה כאן עד עכשיו. "כי הן קטנות, תמימות ומרגישות גדולות מהחיים. הכי כיף איתן." אני מסביר. "כיף איתן?" קרטר שואל. "איפה אתה חיי קרטר? במערה מבודדת? או שהיית קפוא 100 ששנים?" אני שואל. הוא מושך בכתפיו.
דיוויד - מרוב עצבנות אני נתקל במישהו ומפיל אותו לרצפה. "מצטער..." אני ממלמל ועומד ללכת, עד שאני מגלה שזאת גרייס. אני מושיט לה את ידי ועוזר לה לקום. "את בסדר?"
גרייס - "אתה לגמרי כזה." אני אומרת. דלת אחד החדרים נפתחת ותומאס וקרטר יוצאים. קרטר נראה קצת מובך, הוא מרים את מבטו ומחייך ואז משפיל אותו שוב וממלמל לתומאס כמה דברים.
קרטר - "אתה מתכנן לשכב עם בנות 14." אני ממלמל. "14. ריבונו של עולם." אני ממשיך. "סליחה, האח קרטר. לא התכוונתי לדבר על סקס ליד נזיר כמוך." תומאס צוחק. "זה לא מצחיק." אני יורק לעברו