עוד שירשור! שירשור לגל ולי 3> עיר של...

קתרין - "לואיס, הנסיעה ארוכה?" אני שואלת. לואיס ממלמל משהו, "לא ליידי קתרין, ליידי אנאבל? אימך מוסרת שהיא רוצה לדבר איתך כשנגיע." הוא אומר לבסוף

אנאבל - "יופי." אני רוטנת.

קתרין - אחרי זמן מה אנחנו מגיעים לאחוזה, לואיס מושיט לנו יד לעוזר לאנה ולי לרדת, אני מביטה בה. "את תהיי בסדר?" אני שואלת אותה

אנאבל - "אני אסבול."

קתרין - "את יודעת איפה למצוא אותי, אנה, פשוט בואי, אני שם בשבילך." אני אומרת ומחבקת אותה. אני מתחילה ללכת לתוך האחוזה כיד נוגעת בכתפי ומושכת אותי לאחד החדרים, אני מזהה את קול הצחוק הרך הנעים והמסתובבת, "ג'ורג'!" אני מתנפלת עליו בחיבוק, "חזרת!" אני אומרת בהתרגשות, הוא מחבק אותי חזק.

אנאבל - בדרך אני רואה את ננסי. "אמא שלך מחפשת אותך, ליידי אנאבל." היא אומרת בקולה הצייצני. אני מהנהנת בקדרות. "אני יודעת. איפה היא?" אני שואלת. "בטרקלין, ליידי אנאבל." היא עונה ומלווה אותי לפתח הטרקלין.

קתרין - ג'ורג' נושק לי ואני מאושרת, מאושרת שהוא חזר, מאושרת מזה שהוא איתי, כאן ועכשיו. "פחדתי שלא תשוב מהמלחמה," אני אומרת, ג'ורג' מחייך חצי חיוך, מעין חיוך סלחני שכזה, "המלחמה קשה, אבל שחררו אותי." הוא אומר.

אנאבל - ננסי מסדרת את כתפיות השמלה שלי ואני נכנסת. אמא שלי יושבת על כורסא ליד האח החמימה.

קתרין - "העיקר שחזרת." אני אומרת, אני מרגישה שהמחוך שלי נהיה רפוי יותר ויותר ואני מצליחה לחבר את כל החלקים ביחד, "לא." אני אומרת ומתנתקת ממנו. "מה קרה קייט?" הוא שואל. "זה לא הזמן עכשיו." אני מסבירה ומנסה - באופן כושל - להדק בחזרה את המחוך.

רוזלי - "אנאבל, יקירתי." אני אומרת

אנאבל - "שלום אמא. רצית לראות אותי?" אני שואלת. הקול שלי לא בדיוק משדר כבוד.

קתרין - "קייט, הזמן - זה מה שחשוב לך? את אמרת ש-" הוא מתחיל לנסות לשכנע אותי שוב, "אני אוהבת אותך, אנחנו לא צריכים לשכב כדי שנדע את זה בוודאות" אני אומרת ומנידה בראשי בקלילות.

רוזלי - "הגיעו לאוזניי ידיעות שהיית בעיר היום."

אנאבל - "הידיעות נכון, אמא. הייתי עם קתרין בעיר. נערה צריכה אוויר צח." אני אומרת את אחד ממשפטיה הקבועים.

קתרין - "קייט, אני יודע מה עשית כלא הייתי פה, אני רוצה שהכל יהיה מובן בינינו..." הוא מנסה להסביר, "הכל מובן, אני לא עושה כלום שאתה לא יודע עליו, לא במובן הזה בכל אופן. עברתי מספיק בחיי בשביל לדעת לא להתעסק עם שוכני תחתיות." אני אומרת, מובן שהרוב נכון, אבל לגבי השעשוע עם שוכני תחתיות... טוב זה השקר הקטן..

רוזלי - "בעיר האוויר מטונף"

אנאבל - "בעיר יש חברה."

קתרין - "בסדר בסדר," ג'ורג' אומר ומנשק אותי, "עוד מעט אני חוגג את יום ההולדת ה18 שלי, את יודעת?" הוא שואל. "וודאי!" אני אומרת ויוצאת מהחדר בחיוך.

רוזלי - "באחוזתנו יש חברה."

אנאבל - "אני לא אוהבת את החברה הזאת." אני מחמיצה פנים.

קתרין - אני מחליטה ללכת לבקר את בת', אני הולכת לגן.

רוזלי - "איך את מעיזה לדבר ככה?! האחוזה הזאת תהיה שלך יום אחד, וכך את מדברת עליה?! תתביישי לך!"

אנאבל - "את יודעת טוב כמוני שהאחוזה הזאת תהיה שייכת לג'ורג', ולא לי. ובבקשה, אני אשמח אם לא נקיים את השיחה הזאת, שוב."

קתרין - אני רואה מרחוק את בת' רצה בין שיחי הוורדים, "קייט!" היא קוראת כשהיא רואה אותי והיא קופצת עלי, אמא מופיעה גם היא, "קייט..." היא אומרת, "היי אמא," אני אומרת. אמא מחייכת אליי, "למה המחוך שלך לא מתוח?" היא שואלת מהורהרת פתאום, "אה אמממ" אני מחפשת הסבר הגיוני בעוד זאת מתחילה למתוח לי אותו מחדש

אנאבל - אמא לא עונה, ואני יוצאת מהחדר, למרות שהכבוד מחייב אותי להישאר עד שאמא תשחרר אותי.

קתרין - "מה עשית היום בת'?" אני שואלת

אנאבל - אני ייוצאת לגינה בצעדים יהירים, כהרגלי.

קתרין - "שיחקתי." היא אומרת בקצרה ואני מחייכת

אנאבל - "שלום מיס בראון. קייט, בת'." אני נדה בראשי לכיוונן בתור מחווה של משהו. למען האמת, אין לי מושג מה, אבל אמא של קתרין מתרשמת ממני לטובה מהדברים האלה. וזה מצחיק אותי שמבוגרים מתרשמים ממני לטובה, כי זה לא נכון.

קתרין - "היי אנה, את נראית חיוורת, בואי נלך." אני אומרת ומחווה בראשי לעבר ספסל בקצה השני של הגן