שירשור לי ולגל ♥

לילי - אני מעבירה לטומי את הבגדים שלו: חולצה מכופתרת ומכנס שחור ארוך.

טומי - "הנה שלך." אני אומר ומושיט לה את הבגדים. "יש סיורים במחוזות 11, 7, 4 ו1." אני מיידע ולובש את החולצה. "יש כאן גם כובע קש וסנדלים בשבילך."

לילי - "כובע קש?" אני שואלת ומעקמת את אפי בזמן שאני מחליפה שמלה.

טומי - "הוא דווקא חמוד. הוא לא מוגזם... ויש לו סרט אדום. זה יתאים לך." אני אומר

לילי - "תודה?" אני שואלת ונועלת את סנדלים.

טומי - "יש איזה נעליים בשבילי?" אני צוחק

לילי - "כן.." אני אומרת ומעבירה לו נעליים שלדעתי זהות לחלוטין לאלה שהוא נועל.

טומי - "נעליים נורמליות!" אני קורא בחיוך. "אוי רגע, יש כאן גם עליונית בשבילך." אני אומר

לילי - "נהדר." אני אומרת ולוקחת את העליונית מידו של טומי.

טומי - "מוכנה?" אני שואל ומסתובב.

לילי - "כן." אני אומרת ומסתובבת אל טומי.

טומי - "את נראית מקסים!" אני אומר

לילי - "אני לא בטוחה שאני רוצה לדעת איך אני נראית. לך, לעומתי, הבגדים האלה ממש מתאימים."

טומי - "את סתם מקטרת."

לילי - "לא, אני פשוט שונאת שמלות."

טומי - "תתחילי לאהוב."

לילי - "למה?" אני שואלת ויוצאת ממאחורי הפרגוד.

טומי - "כי את תצטרכי ללבוש כאלה כל כמה ימים עכשיו."

לילי - "כן, אני יודעת." אני אומרת. "כמה זמן לקח לכם! בואו כבר!" אפי אומרת ברוגז.

טומי - אני מביט בלילי ומושך בכתפיי. אנחנו הולכים אחריה

לילי - אנחנו עוקבים אחרי אפי. כל כמה שניות אני מרימה אתת מבטי אל טומי ומשפילה אותו שוב.

טומי - אבא והיימיטץ' מצטרפים. "תנסו לספק תדמית של אנשים מתעניינים..." מבקש אבא בלחישה.

לילי - אני מביטה על פיטה ותוהה למה אבל לא מתווכחת.

טומי - אנחנו הולכים במפעלים של המחוז, הם מאיימים ממש - נראה כאילו יפלו עלינו כל רגע.

לילי - אני מביטה על המכונות הישנות, שחורקות מעלינו ומצדדינו.