שירשור לי ולגל ♥

לילי - אני מהנהת. "אתה יכול. אני רק הולכת לשטוף את הדם."

טומי - "אני אביא משחה." אני מציע וקם אחריה לשירותים

לילי - "אין טעם. כבר ניסיתי את זה. הפצעים פשוט ייפתחו מחר מחדש."

טומי - "או שלא."

לילי - "למה אתה חושב שלא? גם אם אין לי סיוטים במשך שבוע, הם ייפתחו ממילא מחדש."

טומי - "נתנו לך משחה מעלימה."

לילי - אני מושיטה את ידי. "וזה נעלם? לא. וזה היה אמור להיעלם עד עכשיו? כן."

טומי - "כי פצעת את עצמך. שוב."

לילי - "ולמה אתה חושב שאני לא אפצע את עצמי שוב?" אני שואלת ופותחת את המים.

טומי - אני מהסס. "כי אני פה."

לילי - אני שמה את ידי מתחת לזרם ומתכווצת לרגע. זה שורף.

טומי - אני מוציא מהארונית את המשחה

לילי - "טומי..." אנ אומרת ומנגבת את ידי. "זה לא יעבוד."

טומי - "רק תנסי."

לילי - "אין טעם."

טומי - "יש טעם. תנסי."

לילי - "לא." אני אומרת.

טומי - אני לוקח את ידה ומורח משחה. "כל עוד את איתי, את תהיי בטוחה." אני מבטיח

לילי - "בסדר. אבל אם נקרע לך עור התוף בלילה, זאת לא אשמתי." אני מחייכת אליו.

טומי - אנחנו הולכים בחזרה לחדר שלה ואני נשכב לצידה.

לילי - "הממ... רק שתדע, שבדרך כלל הסיוטים שלי מתחילים במלמולים והתהפכויות מצד לצד." אני מיידעת את טומי.

טומי - "אוי. אז אני אמצע את עצמי מחר בבוקר על הרצפה?"

לילי - "אני לא יודעת. אמרתי לך את זה כדי שאם יהיו לי סיוטים, ואם תתעורר מהמלמולים שלי, תדע להעיר אותי לפני שתתחרש."

טומי - "לילה טוב לילי."

לילי - אני מחייכת. "לילה טוב."