שירשור לי ולגל ♥

טומי - "נואמים את הנאום שאפי כתבה לנו." אני אומר בחיוך מאולץ.

לילי - אני מסתכלת על טומי. "נדמה לי שהוא התכוון לאיך שנציג את עצמנו." אני אומרת. היימיטץ' מהנהן.

טומי - "למה הכוונה?" אני שואל

לילי - "היחסים ביניכם." הוא אומר.

טומי - "אנחנו ידידים טובים, היימיטץ'." אני אומר ותופס בידה של לילי.

לילי - "וככה אתם עומדים להציג את היחסים? אם כן, תצטרכו גם למצוא סיבה למה נפרדתם."

טומי - "אני יכול לחשוב על משהו." אני אומר.

לילי - "אני מקווה שאתה טוב בלהמציא מהר, כי אנחנו תכף עולים." אני אומרת לטומי.

טומי - "זה לא ראיון, אף אחד לא ישאל." אני אומר

לילי - "בכל זאת. למקרה שיקרה משהו." אני אומרת, ולפני שאני מספיקה לסיים אני שומעת מישהו קורא בשמנו לעלות לבמה.

טומי - "אם שואלים אז רבנו ריב רציני ורק לפני חודש התחלנו להיות ידידים שוב." אני לוחש ואז הדלתות נפתחות והקהל מאלץ את עצמו למחוא כפיים

לילי - "בסדר." אני לוחשת בחזרה ומביטה סביבי בחיוך.

טומי - אני מהדק את אחיזתי בידה. ראש העיר מברך אותנו אבל אני מרגיש מנותק. אנחנו מתיישבים על כיסאות וראש העיר נואם.

לילי - אני מקשיבה למילותיו של ראש העיר ואוחזת חזק בידו של טומי.

טומי - מישהו קורא לנו לעמוד, אני לא מבין את זה עד שלילי מושכת אותי לעמידה ואנחנו הולכים למיקרופון, לנאום? סביר להניח, אבל אני מניח ללילי לדבר וסוקר בעיני את הקהל

לילי - אני נואמת לפי הנאום שאפי כתבה, ולפי איך שאמא התכוננה איתי עליו בבית כדי שלא יישמע כאילו הוא כתוב.

טומי - הקהל מוחא כפיים ואני מביט בלילי. היא מביטה בי מבט מלא משמעות, זוג ילדים קטנים עולים לבמה, אחד מהם מושיט לי זר. "תודה." אני מודה לו והוא מחייך.

לילי - "תודה." אני אומרת לילדה הקטנה שמושיטה לי את הזר. היא מביטה בילד השני שנראה כמו אחיה והם יורדים מהבמה.

טומי - מישהו מסמן לנו בצד לרדת מהבמה ואנחנו יורדים בחזרה לתוך היכל הצדק. במעומעם אני שומע את ראש העיר מזכיר לתושבים על המרד וכל השטיות האלה

לילי - אני מביטה בזר שלי. הפרחים נראים לי מוכרים. הם גדלים גם ביער שלנו, אבל אני לא מצליחה להיזכר בשם.

טומי - "עברנו את זה!" היימיטץ' אומר. "לכו להחליף בגדים, מאחורי הפרגוד. יש לשניכם ביחד 3 דקות. יש פרגוד אחד ואל תשחקו לי משחקי מתביישים." הוא אומר. אני מביט בלילי.

לילי - אני מעמידה פנים שאני עדיין עסוקה בזר שלי.

טומי - "יש לנו 3 דקות." אני אומר ונכנס מאחורי הפרגוד. "אפשר לעשות את באותו הזמן." אני מציץ עליה

לילי - אני נאנחת, נכנסת אל מאחורי הפרגוד ומסתובבת עם גבי אל טומי כדי להתלבש.

טומי - אני מוריד את החולצה ואז מביט. "התבלבלנו בצדדים. את יכולה להעביר לי את הבגדים שלי?" אני שואל ובוחן את השמלה הקיצית של לילי: היא עד הברכיים, עשויה מבד נחמד ופרחונית. יש לה שרוולים קצרים.