שירשור לי ולגל ♥

טומי - "את יודעת שלא לזה התכוונתי."

לילי - "האמת שאני לא יודעת."

טומי - "אז עכשיו את יודעת. לילי - אני מנסה לשכוח את המשחקים בסדר? הקרבה אלייך רק מזכירה אותם יותר והופכת אותם לגדולים יותר מאי פעם. אני לא רוצה לזכור. כמו שאני לא רוצה לשכוח. אבל אני לא יכול לבלות את שאר חיי על כדורים ופסיכולוגים דפוקים."

לילי - "תשמע. אתה ממש לא היחיד שמנסה לשכוח אותם. אני מתה להתחיל את החיים שלי מההתחלה, ולעשות כאילו זה מעולם לא קרה. גם אני בדיוק כמוך לא רוצה לחיות על כדורים ופסיכולוגים. אני לא רוצה שכל החיים שלי אני אחיה בפחד מהדבר הזה, או לא יודעת. אז אתה לא היחיד שמרגיש ככה, ואם היית עוצר לרגע, לחשוב, הייתי יכול להבין שאולי מה שאתה עושה לא רק 'עוזר' לך, הוא גם פוגע בי, בסדר?"

טומי - "אז מה את אומרת בדיוק? הא? פשוט תגידי. תחסכי ממני את הדברים באלה שיבואו אחר כך."

לילי - "כרגע אמרתי."

טומי - אפי דופקת על הדלת. "לילי, חיפשנו אותך. הכנות אחרונות לקרת הסבב." היא אומרת. "ובאופן אישי - אני אעשה את זה." היא אומרת ומניפה בידה רצועות לבנות.

לילי - 'אוי לא....' אני חושבת ויוצאת אחרי אפי באומללות. יש לי הרגשה שגם האוזניים שלי עומדות לסבול - חורים חדשים.

טומי - אני טורק אחריהן את הדלת וזורק את עצמי על המיטה

לילי - אפי פותחת את דלת החדר שלי. 'מישהו פה ממש רוצה לאמלל אותי היום...' אני חושבת ומתיישבת בכיסא שאפי מורה לי לשבת עליו.

היא מודעת לזה שאפי התנדבה לעשות לה שעווה נכון?

טומי - "לעזאזל עם העולם הזה!!!" אני צועק לכרית

יאפ

לילי - "קדימה, בואי נתחיל." אפי אומרת בחיוך. אני עוצמת את עיניי.

טומי - אני עוצם את עיני למרות שאני יודע שגם ככה לא הייתי רואה כלום

לילי - אני נושכת את השפה שלי ומחכה לכאב. הוא לא מאחר להגיע.

טומי - "הכל בסדר?" קולו המוכר של אבא. אני מרים את ראשי ומסובב אותו אליו.

לילי - אני נועצת את ציפורניי בידי. "אחח..." אני ממלמלת. "כואב לך?" אפי שואלת. אני מהנהנת קצרות. "כדי להיות יפה צריך לסבול!" אפי קוראת בעליצות.

טומי - "נפלא."

לילי - אני נאנקת כשאני מרגישה שוב כאב. אם כבר שיטות עינויים...

טומי - "מה קרה?" הוא שואל

לילי - אפי ממשיכה ככה בערך עשר דקות, ואז עוזבת אותי. "מעולה!" היא אומרת. "עכשיו את מתקרבת ללהיראות אנושית!" אני בוהה בה.

טומי - "אני עייף." אני עונה. "אתה צריך לישון." הוא אומר, "תחדש לי משהו..." אני אומר בסתמיות. "טומ'ס..." הוא מתחיל, "מלארק, עזוב את זה - בוא נלך לאכול משהו." אני קוטע אותן

לילי - "בסדר.... עכשיו בואי נעשה לך חורים באוזניים. אבל לצערי, אני לא מוסמכת לזה, אז תחכי דקה ואני קוראת לסידוונה." אפי אומרת ויוצאת מהחדר.

טומי - אני קם ופותח את הדלת

לילי - אני מחכה לסידוונה, ממש לא בקוצר רוח. אלוהים, זה כואב.

טומי - אבא מביט בי רגע ואז יוצא