שירשור לי ולגל ♥

לילי - אני מחייכת חיוך קטן. "כן..." אני מאשרת.

טומי - "עוד שעה בערך נאכל עוד ארוחה. אני חושב שעד שנחזור הביתה אני אעלה ב6 קילו..."

לילי - אני מחייכת חיוך גדול יותר. "אתה לא חייב לאכול."

טומי - "אבל אני צריך."

לילי - "מי אמר?"

טומי - "את צריכה לאכול, אפי צריכה לאכול. כולם צריכים."

לילי - "אני יכולה לא לאכול אם לא בא לי."

טומי - "לא חשוב."

לילי - אני מושכת בכתפיי.

טומי - אני מתיישב על המיטה.

לילי - אני נשענת על הקיר מול טומי.

טומי - "גבהת..."

לילי - אני סוקרת את עצמי. "אממ.. כן. טוב, זה מה שקורה אחרי שאתה רואה באמת בנאדם אחרי חצי שנה שהתעלמת ממנו."

טומי - "כן טוב, אני עדיין לא הולך לחפור לעומק."

לילי - "מה?"

טומי - אני נשכב על המיטה

לילי - אני מביטה בטומי בשקט.

טומי - "אני עושה את זה רק בשביל שנהיה בסדר..."

לילי - "ולמה אתה חושב שזה בסדר?"

טומי - "אני לא רוצה להיות לבד כל הזמן הזה."

לילי - "אתה סותר את עצמך."

טומי - "תסבירי."

לילי - "אתה בהתחלה התרחקת ממני, ועכשיו אתה אומר שזה בגלל שאתה לא רוצה להיות לבד."

טומי - "כן, אני לא רוצה להיות לבד כאן."

לילי - "נחמד לדעת שאני כמו חפץ שמשתמשים בו מתי שצריך."