שירשור לי ולגל ♥

לילי - סיידי מסתכלת על כל כמה דקות, כשאני תוקעת את אצבעותיי בידי המכוסה שריטות, חתכים וצלקות. אבל מזג האוויר המוזר נותן לי תירוץ ללבוש חולצות ארוכות ולהסתיר את ידי, כך שסיידי לא יודעת. או אמה, או ליז. או כל אחד אחר.

טומי - "אתה מתחיל להתייפייף?" שואל אותי פתאום מרטין בצחוק. "מה? מה פתאום." אני אומר בביטול ומפיל חייל אחד שלו

הוא לא ניצח כבר?

לילי - אחרי כמעט שעה אנחנו גומרות את השיעורים ואני נאנחת בהקלה. "הכל בסדר?" סיידי שואלת, כאילו היא מתאפקת כבר הרבה זמן. אני מהנהנת. "בואי נכין שיעורים במדעים."

הם משחקים עוד משחק XD

טומי - "הלוואי והכל היה קל יותר. אתה יודע?" אני שואל. הוא מהנהן. "בלי כל המשחקים? אתה לפחות פתור מזה עכשיו, לי יש עוד 3 שנים.." הוא אומר בעייפות. "לא יבחרו אותך. ואם כן אז אני אאמן אותך הכי טוב שאפשר כדי שתנצח." אני צוחק. "אני מקווה." הוא אומר. "כמה פתקים אתה מכניס השנה?" אני שואל. "שלושה." הוא אומר. "אז אל תתלונן. יכול להיות הרבה יותר גרוע." אני מזכיר.

לילי - סיידי מהנהנת ואנחנו מוציאות את הספרים. אחרי עוד שעה וחצי כל השיעורים בכל המקצועות גמורים.

טומי - אמא שלי חוזרת ומרטין הולך.

לילי - אני מתמתחת ומציצה מהחלון למטה. מרטין עומד שם, מביט אל החלון שלי. כשהוא רואה אותי, הוא מנופף אליי ומסמן לי לרדת למטה. אני מסתכלת על סיידי. "לכי." היא אומרת. "אני אחכה בינתיים ואחטט לך בארון. את צריכה בגדים לדייט." אני מגלגלת עיניים. "תודה." אני אומרת ויוצאת החוצה. ברגע שאני סוגרת את הדלת מרטין מחזיק אותי בידי ומושך אותי אליו.
"שלום לך." הוא אומר בחיוך. "אני מקווה שלא אכפת לחברה שלך שאני גונב אותך לכמה זמן." הוא מחייך.
"בכלל לא." אני עונה והוא מנשק אותי שוב. נראה שהזמן עוצר, עד שאני שומעת את קולה של אמא שלי ואת ליז שמנסה לחפות עליי. "נדמה לי שמחפשים אותי..." אני אומרת. מרטין מביט בי. "שיחפשו." הוא מחייך שוב. אני מנשקת אותו. "אני חייבת ללכת." אני אומרת בעצב. מרטין תופס את ידי. "בתנאי אחד." הוא אומר. אני מחייכת. אני כבר רגילה לתנאים של מרטין. "מה התנאי?" אני שואלת. "תבואי אליי מחר? זה שבת." הוא אומר. "בטח." אני אומרת בשמחה. מרטין מנשק אותי ואני נכנסת הביתה. שנייה לפני שאני סוגרת את הדלת, אני רואה את פרצופו של טומי מציץ מהחלון עליי ועל מרטין.

טומי - כבר כמעט ערב. נשאר עדיין מרק ובחוץ נראה שעומדת להשתולל סופה. מחר גם ככה אין בית ספר

לילי - "סיידי." אני אומרת כשאני נכנסת לחדר, וסיידי מעמידה פני שקועה בארון שלי. "מה?" היא שואלת. "תראי, מצאתי פה חולצה חמודה מאוד. ויש לך פה גם שמלות. שמלות. לא היה לי מושג שאת לובשת שמלות. או חצאיות." סיידי אומרת ומוציאה מהארון חולצה סגולה וחצאית מיני. "סיידי, שלושה דברים. אחד, אני לא לובשת חצאית מיני. בטח שלא בשלג. שתיים," אני משתיקה אותה כשהיא עומדת למחות. "אני יודעת שאת הסתכלת מהחלון, בעיקר בגלל שעד עכשיו לא מצאת שום דבר חוץ מחצאית אחת וחולצה, ובדרך כלל לוקח לך הרבה פחות זמן. ושלוש, אין לי מושג איך זה הגיע לארון שלי."

טומי - אני מחליט לשבת על השיעורים. אני כותב במהירות את התשובות בחשבון. זה רק אני או שהחומר נהיה קל יותר...?

לילי - "אחד, אם לא, אני אשמח אם תספרי לי מה את כן לובשת חוץ מהמכנס הזה. שתיים," אומרת סיידי בזמן שאני מגלגלת עיניים, "אם ציפית שאני אעשה משהו אחר את טעית. ושלוש, אני לא מאמינה לך." היא מסיימת. אמא, שבמקרה עברה ליד החדר שלי ושמעה את השיחה שלנו מציצה פנימה. "אני כן. אני שמתי את זה שם." היא אומרת ויוצאת.

טומי - אני מתיישב על המיטה ובוהה שלג שיורד בחוץ

לילי - "רואה? זה לא אני. ואני לא לובשת את זה." אני אומרת לסיידי.

טומי - "ארוחת ערב!" מכריזה אמא מהמטבח. אני קם ויורד.

לילי - אני וסיידי מעבירות עוד כרבע שעה בהתווכחות על מה אני עומדת ללבוש מחר, אצל מרטין, ובסוף אמא קוראת לנו לאכול. "לא סיימתי איתך." סיידי אומרת ברטינה.

תתחברי לצ'אט

טומי - אני מתיישב במקום שלי כשאמא שמה על השולחן בשר ומרק. "לא ידעתי שהברזת..." היא אומרת.
"לא ידעתי שאבא לא סיפר לך."
"לא ידעתי שאבא יודע."
"גם אני לא."

לילי - אנחנו מתיישבות מול השולחן.

טומי - "אתה יודע שלא נוציא אותך מבית ספר. תפסיק לנסות." היא אומרת. "דרך אגב, הזמנתי את לוסי הערב." היא מוסיפה.

לילי - "אז איך היה לכן היום בבית ספר?" אמא שואלת.

טומי - "מה? למה?" אני שואל. זה לא דבר רע, אבל אמא שונאת שבערבי סוף שבוע יש עוד אנשים בבית שמחוץ למעגל שלה. "כי... חשבתי שיהיה נחמד שתדברו קצת לפני הסבב." אמא מסבירה.

לילי - "היה בסדר, גברת הות'רון." סיידי אומרת.

טומי - "אנחנו לגמרי בסדר. הבהרנו את זה מיליון פעם." אני אומר.

לילי - "נהניתן?" אמא שואלת. אני מרימה את מבטי מצלחת האוכל. "אמא. זה בית ספר."

טומי - דפיקה, אני קם לפתוח את הדלת. לוסי עומדת מחוייכת אבל קופאת. "היי." אני אומר ונושק לה על הלחי.

לילי - "אני יודעת." אמא מחייכת.