שירשור לי ולגל ♥

טומי - "לשים לך?" אני שואל אותה

לילי - "פסטה? לא תודה אני אסתדר לבד."

טומי - אני פונה לקטניס אבל היא מחייכת ואומרת בנימוס שלא. אני לוקח ושם לעצמי רוטב בולונז.

לילי - אני לוקחת את הכף מטומי ושמה לעצמי קצת פסטה ורוטב.

טומי - "שמעתי שמעלים מחירים של אורז ועוד כל מיני מוצרים בסיסיים... אני אומר

לילי - אני מגחכת.

טומי - "הם מחפשים עוד כוח עובדים.. זה יוסיף שעות עבודה." אומרת קטניס.

לילי - אני מגלגלת עיניים ומוזגת לעצמי מים.

טומי - "אף אחד לא מוחה?" אני שואל, "עדיין לא..." קטניס אומרת

לילי - 'נו, באמת....' אני חושבת לעצמי.

טומי - אני מהנהן בהבנה. "זה לא יצא לפועל. הם לא יסתכנו במוות של אנשים סתם כך. גם ככה אנחנו מחוז קטן..." אומרת קטניס.

לילי - אני אוכלת בשקט את הפסטה ומקשיבה לשיחה המשעממת בין טומי לאמא. אני תוהה אם הוא מדבר איתה על זה כדי לא לדבר איתי.... על משהו, כל דבר. אני לוגמת מכוס המים ומעבירה את מבטי ביניהם, לא שומעת על מה שהם מדברים אבל לא קולטת. המוח שלי עסוק מדי בלחשוב על מה שטומי אמר קודם. "אני לא נשאר פה בשבילך לילי." "אבל. ברגע שהערב הזה נגמר, אני רוצה... פשוט שתיעלמי לי מהחיים." "אני לא יכול לחיות את החיים שלי על כדורי שינה בגלל שאני חושב עלייך. אסור לי. אחרי הערב הזה - אני רוצה שניעלם אחד מהשני מהחיים." אני לא מאמינה שהוא אמר את זה. בעצם, אני מאמינה, אבל אני מתקשה לעכל את זה.

טומי - אני מהנהן. "לילי - את יכולה להעביר לי את המים?" אני פונה ללילי

לילי - לוקח לי רגע עד שאני קולטת שטומי מדבר אליי. "מה?" אני שואלת, מתנערת מהמחשבות.

טומי - "את המים. אפשר?"

לילי - "כן." אני אומרת ומעבירה את הקנקן לטומי.

טומי - "תודה."

לילי - "בבקשה..." אני ממלמלת בהיסח הדעת ומערבבת את הפסטה בצלחת.

טומי - אני מהנהן. אני מוזג לעצמי מים ושותה

לילי - אני לוקחת ביס נוסף מהפסטה.

טומי - "מתי הסבב?" אני שואל. "באמצע פברואר.." קטניס אומרת.

לילי - אני תוהה איך הם הגיעו לדבר על הסבב, אבל לא מעמיקה על זה יותר מדי.

טומי - אני מהנהן, יותר מחצי שנה לשכוח מלילי - יופי.

לילי - אני שותקת. מעניין אותי מה טומייעשה בסבב. אני מניחה שהוא פשוט יעמיד פנים ששהוא עדיין מאוהב בי. איזה יופי. אני לא מאמינה שהדרדרנו לרמה כזאת - כמו ההורים שלנו.

או שלא. כי כולם יאמינו שזאת אהבת נעורים חולפת ונשכחת XD

טומי - אני אוכל ביס אחרון ומניח את המזלג והסכין על השולחן.