שירשור לי ולגל ♥

טומי - "תכנסי." אני אומר ומחווה בידי. היא נכנסת, היא לא סוקרת את הבית שלי יותר מידי, אולי קצת אבל אני חושב שזה בגלל כל הקטע שהיא מהתפר. "מה זה?" אני שואל כשאני קולט את הספר בידה. "אמא שלך ביקשה ממני..." היא אומרת. "ואני מאוד מודה לך לוסי," אומרת אמא ולוקחת בעדינות את הספר מידיה של לוסי.

לילי - "רוצה מים?" אני שואלת את סיידי. היא מהנהנת, ואני קמה להביא לשתינו.

טומי - "בואו נשב. פיטה אמר שיש עומס ויש לו עוד כמה עינינים." אומרת אמא. אנחנו מתיישבים ואמא שמה מרק בצלוחיות של לוסי ושלי.

לילי - אני מוזגת מים ומניחה את הכוסות על השולחן. "אה, וסיידי." אני אומרת. "שלא תעזי לעשות שוב את מה שעשית היום אחרי בית ספר." אני אומרת. "מה היא עשתה?" אמא מתעניינת. שיט...

טומי - פיטה... לא אבא... פיטה... קרה משהו? אני מת לשאול, אבל אני רק לוגם לגימות מהמרק. "תודה שהזמנתם אותי." לוחשת לוסי. "אבל אני צריכה ללכת עוד מעט.." היא אומרת

לילי - "שום דבר מיוחד." אנ מזדרזת להגיד, אבל סיידי כבר מדברת. "גרמתי לה לדבר עם מרטין, ועכשיו הם שוב ביחד." היא אומרת בחיוך. אני תוקעת בה מבט.

טומי - ,אני יכול ללוות אותך." אני מתנדב. היא מחייכת. "תודה." היא אומרץ

לילי - "באמת? זה כל כך נחמד." אמא אומרת, למרות שקולה נשמע מוזר. "טוב, בואי." אני אומרת לסיידי ומושכת אותה בידה. "אבל לא סיימתי." סיידי מתחילה למחות אבל משתתקת מהמבט שלי.אנחנו עולות לחדר שלי, ואני סוגרת את הדלת אחריי. "בשביל מה זה היה?" אני שואלת אותה בכעס, ששוכך מייד כשהיא עושה פרצוף כלבלב. זה תמיד עובד עליי. אני נאנחת. "למה את עושה לי את זה?" אני רוטנת והיא מחייכת. "אוקיי, בואי. תמדדי את החולצה הזאת." סיידי אומרת. אני לוקחת את החולצה לפני שסיידי תעשה עוד מבט כלבלב. "עם זה." סיידי מוציאה מהארון מכנס ג'ינס. "זה כבר יותר סביר." אני אומרת ונכנסת למקלחת. אני בוחנת את החולצה: סגולה, עם מעיין גומי בקצה השרוולים ובקצה החולצה. אני לובשת אותה ואת הג'ינס וחוזרת לחדר. "לא." פוסקת סיידי כשהיא רואה אותי. "תנסי את החולצה הזאת." היא מצביעה על המיטה, שעליה פרושות כאלף חולצות ומכנסיים. "האדומה." "סיידיי...." אני מתלוננת, אבל היא שולחת אותי בחזרה לשירותים, למדוד. אחרי שעה בערך, סיידי מתרצה מהבגדים שבחרה, והיא הולכת הביתה, כי נהיה מאוחר.

טומי - אנחנו אוכלים בשקט ואחרי שאנחנו גומרים לפנות את הכל מהשולחן אני מלווה את לוסי הביתה, אנחנו לא הולכים בדרך הראשית אלא בוחרים בדרך צדדית, אנחנו מגיעים לביתה ואני נושק לה. "לילה טוב, לוסי, נפגש כבר מתישהו.." אני אומר. היא מחזירה לי נשיקה והולכת. אני מביט בה נכנסת לביתה והולך, כשאני עובר ליד המאפייה אבא עדיין שם, או שהוא שכח את האור. אני הולך למאפייה ופותח את הדלת. "אבא?" אני שואל. הוא מגיח מהקומה העליונה ונראה תשוש. "היי טומ'ס, אמא ביקשה ממך לבוא?" הוא שואל. "לא. באתי על דעת עצמי. הכל בסדר?" אני שואל. כבר מאוחר. "כן, כן, בוא נלך." הוא אומר ושם את המעיל שלו. כשאנחנו יוצאים הוא מעיף מבט קטן במאפייה ואנחנו יוצאים

מה קרה לפיטוש שלי?!

לילי - כשסיידי הולכת, אני מסדרת את הבגדים שלי בחזרה בארון, מלבד אלה שהיא הכריחה אותי להישבע ללבוש מחר. כשאני מסיימת, אני מביטה בשעון ומגלה שהשעה תשע וחצי. אני נכנסת להתקלח ומתקלחת במהירות, וכשאני יוצאת, אני מתלבשת, בולעת את הכדורים שלי ונכנסת לישון, מכיוון שהשפעת הכדורים מרדימה.

טומי - אנחנו הולכים בשקט בדרך

לילי - ישנה.

טומי - אנחנו מגיעים הביתה ואני מתיישב על הספה

לילי - ישנה.

צהריים, יום שבת.

טומי - אני שותה מהתה שאמא הכינה ומביט ברצפה. "טומ'ס?" היא שואלת, אני מרים את ראשי. "ישנת בלילה?"
אני מביט בה רגע ואז משפיל את ראשי ומניד בו לשלילה, "לא." אני אומר בלחש ומהדק את אחיזתי בספל. "וביום לפני זה?" אבא שואל אותי. "לא." אני אומר.
"מתי לאחרונה ישנת?" אמא שואלת, "לפני 5 ימים. אבל שלשום ישנתי חצי שעה." אני ממהר להוסיף.

לילי - אני עולה במדרגות ודופקת על הדלת. מרטין פותח אותה אחרי כמה שניות. "היי." הוא אומר בחיוך ומחבק אותי. "בואי, תיכנסי."

טוב שני דברים:
1. יש לו משרתים בבית, למה הוא צריך לפתוח את הדלת? XDDD סטריאוטיפים XDD
2. אני משחקת אותו כי משעמם לי.

טומי - "טומי," אמא אומרת בעייפות. "אני משתדל פשוט. אני לא מצליח." אני אומר.

מרטין - "מה שלומך?" אני שואל אותה כשאנחנו הולכים לסלון.

חחחחחחחח בסיידר.

לילי - "מעולה. התגעגעתי אלייך. איך איתך?"

טומי - אני מביט בהם, הם מביטים בי. "אני הולך לאינשהו." אני אומר וקם עם הספל.

מרטין - "בסדר. אני מניח. יום שבת שגרתי..."

לילי - אני מחייכת.

טומי - אני הולך לחדר ומתיישב על אדן החלון, אני שותה את התה.

מרטין - "האוכל עדיין לא מוכן, מתחשק לך לעלות לחדר שלי. הוא מסודר." אני מציע

לילי - "בסדר." אני אומרת. "למה אתה צריך להגיד שהוא מסודר? הוא תמיד מסודר."

טומי - אני מביט ביער המרוחק.

מרטין - אני לא יודע אם זה היה אמור לסמל עלבון או משהו על זה שאני לא עושה כלום כדי לדאוג לבית מסודר, אבל אני בכל זאת מתעלם.

לילי - אני עולה אחרי מרטין לחדר שלו.

טומי - אני שותה לגימה מהתה.

מרטין - "ליידי," אני אומר ופותח את הדלת עם מחווה מליצית, לילי מחייכת.