שירשור לי ולגל ♥

לילי - אני נזכרת באתמול ומציצה אל חלונו של טומי. הוא לא במיטה. אני מחייכת ברשעות מסויימת. מגיע לו. הוא לא הקשיב לי אתמול.

טומי - כשאני בטוח שזה נגמר ונותרתי רק עם כאב ראש רציני אני מוריד את המים וקם לשטוף פנים, אני מצחצח שיניים פעמיים ושוטף פנים. אני יוצא מהשירותים. "בוקר טוב, טומ'ס - ישנת?" אבא עובר במסדרון ושואל אותי. "כן." אני עונה. "תראה, אמא תהיה היום אצל אבא שלה, ואני צריך לעבוד. תוכל להסתדר בבית לבד, נכון?" אבא שואל. אני מהנהן, מנסה לעשות סדר בבלבול הזה. "בסדר." אני לוחש.

אנשים! אתם לא שמים לב שהבן שלכם בהנגאובר??

לילי - אני קמה, והולכת לצחצח שיניים ולשטוף פנים.

טומי - אני חוזר לחדר וקובר את ראשי בידי.

לילי - אני מצחצחת שיניים ושוטפת פנים, ואז חוזרת לחדר שלי להתלבש.

טומי - אני שומע את אמא יוצאת מהחדר. "כבר אתה הולך?" אני שומע אותה. "כן... עבודה. טומי קצת עייף. תשאלי אותו עם הוא ישן או עשה את עצמו.. כמו תמיד פחות או יותר." אני שומע את אבא. אני מרגיש כאילו מישהו סוחט טותי

לילי - אני בוחרת לעצמי מכנס טרנינג שחור וחולצה אדומה. אני מתלבשת במהירות ומציצה שוב לחדר של טומי. הוא שם. אני פותחת את החלון שלי.

טומי - אני עוצם את עיני. "שוב עשית את עצמך ישן?" אמא שואלת. "כן." אני משקר. "טומי, זה לא טוב. שמעת מה-" היא ]ותחת. "שמעתי. אני פשוט לא הצלחתי אתמול. היו לי טרליון מחשבות." אני אומר. "אני הולכת, ואני אחזור בערב אני מאמינה." היא אומרת ונושקת לי על המצח. "ביי." היא אומרת ויוצאת.

לילי - אני מסתכלת על טומי. הוא נראה לגמרי סחוט. אני יורדת למטה.

טומי - אני יודע שאני צריך למצוא בקבוק יין חדש על זה ש...גמרתי? אני לא בטוח בקשר למה שקרה אתמול. אני מחליף בגדים ולובש מעיל. אני מועד ומרגיש מסוחרר.

לילי - 'היי אמא ואבא. בוקר טוב. אני יוצאת לחצי שעה בערך. לילי.' אני כותבת על פתק, כשאני מגלה שאמא ואבא עוד לא התעוררו. אני עולה למעלה, מחליפה לג'ינס ושמה מעליי את מעיל הרוח, נועלת את נעל הספורט ויורדת בחזרה.

טומי - אני לוקח קצת כסף ויוצא בכבדות החוצה. אני לא ממש מצליח להתרכז, אבל אני ממש משתדל.

לילי - אני יוצאת החוצה, הרוח סוטרת על פניי. אני אוספת את שערי לצמה, ומבחינה בטומי במרחק.

טומי - אני לא ממש מצליח להתרכז בדברים, קר לי ואני מרגיש בעיקר אומלל.

לילי - אני מתקדמת אל טומי במהירות, מהר ככל שהרגל שלי והקביים מאפשרים לי ונעצרת מולו.

טומי - אני מביט בלילי. "מה?" אני שואל.

איך היא רצה??

אופסי. מתקנת.

לילי - "הכל בסדר?"

טומי - "אני לא יודע, למען האמת. יש לי בחילה נוראית, כאבי ראש, אני עייף וסביר להניח שעוד כמה דברים שעוד לא גיליתי. אה כן - הדבר היחיד שאני יודע הוא שאני צריך למצוא בקבוק יין ואין לי אפילו שמץ של מושג למה."

לילי - "בוא." אני מחזיקה את ידו של טומי ומובילה אותו לספסל קרוב. "אתה זוכר מה קרה אתמול בלילה?"

טומי - "אני זוכר שההורים שלך אמרו משהו על זה שאמא שלך בהריון."

לילי - "נכון." אני מעודדת אותו. "עוד משהו?"

טומי - "הראש שלי מתפוצץ..." אני אומר באופן לא קשור.

לילי - "אני יודעת. שאני אסביר לך מה קרה אתמול?"

טומי - "כמה רעש.." אני אומר וחופן את ראשי בין ידי.

לילי - אני מחבקת את כתפו בהיסוס. "בוא. נלך לבית שלך ואני אסביר לך הכל." אני אומרת בשקט.