שירשור לי ולגל ♥

טומי - אני תופס את לילי לפני שהיא נופלת. "אממ." אני אומר

לילי - "תודה." אני ממלמלת במבוכה.

טומי - "בואי נלך." אני מציע

לילי - אני מהנהנת ומתייצבת.

טומי - אני הולך לפני לילי ומדי פעם מציץ לראות שהיא בסדר

לילי - "אני בסדר..." אני ממלמלת חצי במבוכה חצי ברוגז, ויורדת אחרי טומי במדרגות.

טומי - "לאן זה?" שואלת אותנו קטניס. "לילי ואני יוצאים להליכה קצרה. הבנתי ממנה שכבר שבועיים היא לא ראתה אור שמש אמיתי." אני אומר

לילי - "לא אמרתי את זה." אני אומרת ברוגז, כשאמא מסתכלת עליי בהפתעה.

טומי - "אבל לא ראית. ואמרת את זה בדרך עקיפה. בואי. הולכים." אני אומר במרץ

לילי - "ביי." אני אומרת לאמא ואנחנו יוצאים. "אולי אל תדבר בשמי?" אני שואלת את טומי בעצבנות כשהדלת נסגרת מאחורינו.

טומי - "למה? מה את היית אומרת? 'אמא, טומי מכריח אותי לצאת.'?" אני שואל

לילי - אני מסתכלת עליו, עצבנית.

טומי - אני הולך לפניה לכיוון סוף השכונה. משם אפשר להגיע לאחו ביתר קלות

לילי - אני הולכת אחרי טומי בשתיקה. ממתי הוא נהיה מעצבן כזה?

טומי - אנחנו מגיעים אחרי כמה דקות לאחו.

לילי - אני מתנערת מההרהורים שלי.

טומי - "ברוכה הבאה לאחו. התגעגעת?" אני שואל בקול ניטרלי

לילי - אני מהנהנת. "אחרייך."

טומי - אני מתקדם ונעצר מול הגדר. האחו. בו עדיין מותר לנו להיות

לילי - אני הולכת בקושי אחריי טומי. האדמה פה קצת בוצית, וקשה לי עם הקביים.

טומי - אנחנו שותקים. אני מתקדם צעד נוסף ומועד על אבן.

לילי - "טומי!" אני קוראת בבהלה.

טומי - החולצה שלי, המכנס שלי והידיים שלי נמרחים בבוץ. אני מתנשף. אני נמצא על 6 בלי סיבה, בלי חשק לקום.

לילי - "אתה בסדר?" אני שואלת ומתקדמת אליו מהר ככל יכולתי. אני זונחת את הכעס עליו בצד.

טומי - אני לא עונה לה.