שירשור לי ולגל ♥

לילי - מי שזה לא יהיה, אמא נורא שמחה לראות אותו, לפי טון הדיבור שלה.

קטניס - "טומי! שלום. מזמן לא ראינו אותך. בוא, תיכנס. אתה מחפש את לילי?" אני שואלת.

טומי - "כן גבירתי"

לילי - אני משעינה את הקביים על המיטה שלי.

קטניס - אני צוחקת. "אתה לא צריך לדבר ברשמיות כזאת. יש לי שם. לילי למעלה, חמוד."

טומי - "טוב. ככה נהוג לדבר למבוגרים לא?" אני שואל ברטוריות ועובר על פניה לקומה העליונה.

לילי - אני שומעת צעדים עולים במדרגות ומזדקפת.

קטניס - אני מנידה בראשי בחיבה. "הילד הזה... כמה שהוא לא דומה לאבא שלו..." אני ממלמלת.

טומי - אני עומד מול הדלת של חדרה של לילי. אני לוקח רשימה עמוקה ודופק.

לילי - "פתוח." אני אומרת בסקרנות.

טומי - אני פותח את הדלת. "אממ... היי?" אני אומר שואל

לילי - אני מביטה בהפתעה מהולה בזעם-מה על טומי. "מה אתה עושה פה?" אני שואלת.

טומי - "לא יודע, למען האמת."

לילי - אני ממשיכה להביט בו בלי להגיד כלום.

טומי - "אכפת לך אם נצא לאחו? מותר לנו להיות שם. ופחות רועש וחנוק שם..." אני אומר

לילי - אני מהססת לרגע ואז מהנהנת.

טומי - אני מתקדם ומושיט לה את הקביים. "את צריכה עזרה?" אני שואל

לילי - "לא, תודה." אני אומרת קצת בהתנשאות ולוקחת מידיו את הקביים.

טומי - "אני לא יודע מתי לאחרונה יצאת מהבית. כי לא ראיתי אותך בבית הספר. אבל התקרר בחוץ." אני אומר

לילי - אני מעיפה בטומי מבט ומדדה על הקביים לעבר הארון שלי. "להזכירך, אני שכבתי בבית עם רגל שבורה."

טומי - "בגלל זה אמרתי את זה." אני מעיר

לילי - אני מוציאה מעיל רוח מהארון, ולובשת אותו מעליי, בהתעלמות מוחלטת מדבריו של טומי.

טומי - "את מצליחה לישון בלילות?" אני שואל

לילי - "כן. למה?" אני מתיישבת על המיטה ונועלת את נעל הספורט שלי, על הרגל הלא שבורה.

טומי - "סתם." אני אומר

לילי - "אתה לא מצליח להירדם?" אני שואלת וקושרת את השרוך. כשאני מסיימת, אני מרימה אליו את מבטי.

טומי - "לא משהו קריטי. כדור שינה אחת ליומיים והכל טוב ויפה." אני אומר בביטול ומשפיל מבט לגרב שזרוקה על הרצפה.

לילי - אני חשה רחמים כלפיי טומי, אבל מסלקת אותם מעליי. אני עדיין רוצה הסברים. "בוא נלך." אני אומרת וקמה. אני צועדת כמה צעדים בעזרת הקביים, אבל אחד מהם מחליק ואני מועדת לכיוון טומי.