לילי - "בשביל מה?" אני שואלת שוב. "כדי שכשאני אסתכל עלייך, אני אזכר שנפרדת ממני, ושכואב לי? וכדי שיכאב לי שוב? לא טומי, אני לא אשקר לך. כואב לי שנפרדת ממני. מאוד. אתה לא יודע כמה. לא טומי, אני לא אשקר לך. אני עדיין אוהבת אותך, עוד מאז אותו יום ביער. לא טומי, אני לא אשקר לך.כל פעם שאני רואה אותך, הלב שלי מתחיל לפעום יותר חזק ואני מתרגשת. לא טומי, אני לא אשקר לך. כמו פעם, אני מחכה לחיוך ממך, למבט ממך, לסימן כלשהו. מחכה שתבין כמה שאני אוהבת אותך. מחכה שתציע לי להיות איתך. מחכה... לך. אז פשוט תגיד לי. נפרדת ממני כי אתה רוצה? או... לא יודעת. בעצם, לא. אתה רוצה להיות איתי, או לא רוצה?" אני שואלת, וכשאני רואה שהוא לא מגיב, ממשיכה. "פשוט תגיד רוצה או לא רוצה. כדי שאני אוכל להמשיך הלאה. שאם תגיד לי שאתה רוצה, אבל לא יכול מסיבה מסוימת, אני לא אוכל להמישיך הלאה, ואני אמשיך לחכות. אבל אם תגיד שאתה רוצה, אני אוכל להמשיך הלאה. רק תגיד. בבקשה."