שירשור לי ולגל ♥

טומי - "את טוחנת לי במוח." אני אומר במרירות ומביט בה.

לילי - אני משתדלת להסתיר את העלבון. "בוא." אני אומרת שוב וקמה.

טומי - אני קם בקושי. "לאן את לוקחת אותי?" אני שואל ומעוד.

לילי - "לבית שלך... לבית שלי." אני אומרת אחרי היסוס קל ומנסה לעזור לו להתייצב.

טומי - "הראש שלי מתפוצץ.." אני אומר

לילי - "הקאת?" אני שואלת אותו.

טומי - "פעמיים על החמש דקות הראשונה שהתעוררתי." אני אומר

לילי - אני מביטה בו ברחמים ופותחת את דלת הבית שלי.

טומי - אני נכנס לפניה. "מה את הולכת לעשות לי?" אני שואל

לילי - "שום דבר שלא תסכים לו." אני אומרת בשקט ומובילה אותו אל החדר שלי.

טומי - "כואב לי הראש. ואני חייב להשיג בקבוק חדש..." אני אומר

לילי - "שב רגע. אל תלך בבקשה." אני אומרת ויורדת למטה כדי להביא מים.

טומי - אני יושב ומביט בחדר. הוא עושה לי סחרחורת.

לילי - אני חוזרת לחדר שלי אחרי דקה עם בקבוק מים וכוס.

טומי - "ההורים שלך כאן?" אני שואל.

לילי - אני מהנהנת ומוזגת לטומי כוס מים. "הם ישנים. למה?"

טומי - "סתם.. בלי סיבה.." אני לוקח את הכוס מידה ושותה (כמעט שופך את תכולת הכוס...)

לילי - "תיזהר." אני אומרת לו. "אתה רוצה בינתיים שאני אספר לך מה קרה? או אחר כך?"

טומי - "אמרתי לך שאת טוחנת לי במוח." אני אומר ושופך בטעות קצת מהמים.

לילי - אני לא נעלבת ועוזרת לו לייצב את הכוס.

טומי - "לילי? הכל בסדר?" אני שומע מישהו קורא מהחדר הסמוך.

לילי - אני נאלמת דום. זה אבא. "כן! הכל בסדר. אתה יכול לחזור לישון!"

טומי - "לילי, יש כאן עוד מישהו חוץ ממך? אני שומע עוד מישהו וזאת לא אחת החברות שלך. מי נמצא פה?" שאול גייל. "מתפוצץ לי הראש.." אני מוחה. לילי מסמנת לי לשתוק אבל אני מביט בה ואומר במרירות "למה אני זה שצריך לסתום? את זאת שמנקרת לי את המוח." לילי לא נראית נעלבת ממה שאני אומר. "רק טומי. אבא." היא אומרת. "תשתה." היא פוקדת עליי. צעדים נשמעים במסדרון ולצערי הם רק מוסיפים לכאב הראש שלי. "מה הוא עושה פה בשעה כזאת? זה לא קצת מוקדם לבלות עם חברים?" שואל גייל, אני מתאפק מאוד שלא למחות על כאב ראש.

לילי - אני מתופפת עם רגלי על השטיח, לא יודעת מה לענות. "אבא..." אני אומרת לו.

טומי - "אני צריך ללכת. יש לי קצת עבודה. אל תעשו רעש, אמא שלך ישנה. בסדר?" מבקש גייל ויוצא