שירשור לי ולגל ♥

טומי - "לילי!" אני אומר. היא מסתובבת אליי. "את יכולה להוציא לי כוס חדשה מהמגירה?" אני שואל. היא מהנהנת. בזמן שהיא מחטטת במגירות אני ממהר להחליף את הבקבוק לבקבוק חצי מלא.

לילי - אני מושיטה לטומי את הכוס שמצאתי ולוקחת את הבקבוק לסלון. "כבר חוזרת." אני זורקת לטומי.

טומי - אני זורק את הבקבוק הריק לתחתית הפח ומכסה אותו בשכבה של קומפוסט.

מאיפה הוא הביא קומפוסט?

לילי - אני ממהרת לסלון על הקביים. "אבא, תראה. הנה הוכחה. טומי שתה את כל הבקבוק." אני מעבירה את הבקבוק לאבא בניצחון. אבא מסתכל עליי במבט מוזר. "מה?" אני שואלת. "הבקבוק חצי מלא, לילי." אבא אומר.

טומי - אני מחייך חיוך מנצח ונכנס לסלון. "היי." אני אומר

לילי - "לא הוא לא." אני אומרת בכעס ולוקחת את הבקבוק. מגע אחד בבקבוק, ומתחוור לי שאבא צדק. אני מסתובבת אל טומי בזעם.

טומי - "פיספסתי משהו?" אני שואל

לילי - "אתה החלפת את הבקבוק." אני מסננת בכעס, מניחה את הבקבוק בידו של אבא והולכת למטבח. "לילי!" אבא קורא לי, אבל אני מתעלמת ממנו. טומי חוזר אחריי למטבח בחיוך.
"החלפת את הבקבוק." אני חוזרת. הוא מניד בראשו בתמימות מעושה.
"אני? החלפתי את הבקבוק? למה שאני אעשה דבר כזה? זה אותו הבקבוק ששתיתי ממנו בערך חצי כוס, לילי." טומי אומר.
"זה בקבוק אחר, שלא נגעת בו! אתה עשית משהו עם הבקבוק הקודם, ואני אגלה מה זה!" אני אומרת. טומי מושך בכתפיו. אני מסובבת אליו את גבי ומתחילה לחפשאת הבקבוק. אחרי שתי דקות, אני מתייאשת ומסתובבת אל טומי בחזרה. הוא כבר הספיק לקחת את הבקבוק השני, החצי גמור, ולשתות ממנו. אני מתיישבת לידו. אם אני לא אצליח לגרום לו להפסיק לשתות, לפחות שייצא לי מזה משהו טוב.
"אל תדאג. אני מפסיקה לנסות לגרום לך להפסיק לשתות." אני אומרת לו. "אני חשבתי על זה, ואני חושבת שאתה יכול להחליט בעצמך מה טוב לך ומה לא."
"אני שמח שהבנת את זה." טומי אומר ושותה. אני מחייכת אליו בעידוד.
"אז תגיד, מה חדש בבית ספר?"

טומי - "אני לא יודע. אני לא איתך באותה כיתה." אני אומר

לילי - "התכוונתי באופן כללי."

טומי - "אנלי מייזוב יוצאת עם בן טמר." אני אומר ולוגם מהיין.

לילי - אני מהמהמת, למרות שאני כבר יודעת את זה. אני זוכה בעדכון יומי מפי החברות שלי. "רק זה?"

טומי - "אף אחד לא מדבר עלינו. אל תדאגי." אני אומר

לילי - "יופי." אני אומרת, מקווה מאוחר מדי שזאת לא טעות להגיד את זה.

טומי - אני שופך את תכולת כוס לכיור ומפנה גם את שאר הכוסות. "לילי, הולכים." אומר גייל שצץ משום מקום. "טומי - אני מתנצל בשם לילי." הוא פונה אליי. "זה בסדר." אני אומר. "מזל טוב." אני אומר ומחייך. לילי יוצאת אחרונה כדי לא לעקב אותם - "ביי לילי." אני אומר ומנופף לה בידי.

לילי - אני מסתכלת על טומי, מבואסת שהתכנית שלי לא יצאה לפועל. אולי מחר...

טומי - "אתה ולילי ממש... אממ עשיתם חיים ביחד... מה?" אומר אבא. אני מביט בו. "סתם." אני אומר. "לילה טוב." אני אומר. אני מחליט לוותר על מקלחת כי התקלחתי לפני שיצאתי היום. אני מחליף בגדים ונכנס למיטה. לא עוברות כמה שניות ואני ישן.

לילי - אנחנו נכנסים הביתה, ואבא ישר מושיב אותי לשיחה. "לילי, אני רוצה שתביני. אני לא מרשה לך לשתות יין. וזה היה ממש לא יפה לשקר ככה על טומי." אבא אומר בטון חמור. "אתה תראה. מחר הוא יהיה בהנגאובר נוראי, ותבין שצדקתי." אבא שולח אותי לחדר, לישון, בלי מילה נוספת. אני מושכת בכתפי ועולה למעלה להתקלח. אני מניחה את הרגל על דופן המקלחת ומכסה אותה במגבת כדי שלא תירטב. כשאני מסיימת, אני מתלבשת בפיג'מה ונכנסת למיטה.

טומי - ישן

~בוקר~

לילי - אני מתעוררת בבוקר, עם כאב ראש קל. לא משהו רציני.

טומי - אני קם ועובר לישיבה במיטה לאחר כמה שניות, הראש שלי מתפוצץ! אני מחזיק את ראשי בידי ומנסה להזכר בליל אמש.

לילי - אני קמה מהמיטה, ונעזרת בקביים שלי כדי להגיע לחלון. הרוח הקלילה עוזרת לכאב הראש שלי.

טומי - לפתע אני מרגיש בחילה נוראית. אני רץ לשירותים ומקיא.

לילי - אני מסתכלת על העצים שכל עליהם נשרו מזמן.

טומי - אני משעין את ראשי על ידי ומתנשף. מישהו ממש רוצה להכאיב לי כי אני שוב פעם מקיא.