שירשור לי ולגל ♥

גייל - "היה איזה משהו ששאלו אותה... שאלה שהתלבטנו..." קטניס אומרת.

טומי - אני מסיים להרכיב ציפור. עורבני חקיין

גייל - אנחנו שותקים. מאדג' לא לוחצת עלינו. קטניס נראית מרוכזת בפאזל של טומי.

טומי - אני עובר לחלק אחר בתמונה.

גייל - עוברת חצי שעה של ייסורים.

טומי - אני כמעט גומר את הפאזל.

גייל - מאדג' מגישה לי תה, למרות מחאותיי ואני שותה אותו בלי לשים לב כמעט.

טומי - 6 עצים פורחים, 6 עורבנים חקיינים, ושמיים תכולים - זאת התמונה.

גייל - "טוב, אני יוצא." אני אומר אחרי עוד רבע שעה.

טומי - "להתראות." אני אומר לגייל.

גייל - אני יוצא והולך בשביל במהירות.

טומי - "זה מסוכן." אני אומר.

גייל - אני מתחיל לרוץ שוב.

מה לרוץ? מה הוא ילד?

טומי - "היא תהיה בסדר?" אני שואל

חחחח הוא רוצה למצוא את הבת שלו

גייל - אני מגיע לפתח הגדר, מתנשף.

טומי - קטניס מתייפחת. אבא נכנס באותו רגע הביתה.

גייל - עדיין מחושמל. אני מתיישב על האדמה.

טומי - "שלום!" אבא אומר וכשהוא מבחין בקטניס הוא מוריד את השמחה ואומר. "קרה משהו?"

גייל - אני מחכה שהגדר כבר לא תהיה מחושמלת.

תעירי את לילי...

טומי - "לילי... היא נעלמה..." קטניס מתייפחת

עכשיו צהריים?

גייל - אני בוחן את הגדר. אולי יש פתח מספיק רחב כדי שאני אעבור?

טומי - אבא מביט מופתע. "מה אתה עושה פה?" אמא שואלת. "הפסקת צהריים."

גייל - שום דבר. הפתחים קטנים מדי.

לילי - אני פוקחת עיניים בקושי.

טומי - "אויי. שכחתי להכין משהו." אמא אומרת

גייל - החשמל זורם וזורם, כאילו הוא לעולם לא יפסיק.

לילי - אני ממצמצת ובוחנת את הסביבה שלי. הבקתה. אני משפילה את מבטי אל הרצפה וכמעט צורחת מבהלה. דוב. אני נזכרת במה שקרה אתמול.