שירשור לי ולגל ♥

גייל - הדקות חולפות. שום שינוי בזרם. אני מחליט לחזור.

לילי - אני מנסה שוב לקום, ללא הצלחה.

טומי - אני נכנס חזרה הביתה ורוכן מעל לשולחן. היום הזה נהיה רע מרגע לרגע. אני עולה לחדרי וכותב בדף חדש:
"צחקנו, התלכלכנו, נהנו, דיברנו, עשינו הכל יחדיו! והנה פתאום הכל ירד לטמיון - נהינו זרים, שונים, אני מתגעגע לימים ההם, לא אשקר. לקחת חלק במי שאני, במי שנהייתי. היינו בעבר חברים טובים. אני רק מקווה שאתה מבין כי במילה אחת שלך הכל נעלם. בחיבה, אני."

גייל - אני חוזר לשכונת המנצחים.

לילי - אני מתחילה לבכות בלי קול. כואב לי נורא.

טומי - אני נשכב על המיטה, זה היה הלילה השני בו לא ישנתי דקה.

גייל - אני הולך בשביל האפר, פוגש בדרך כל מיני אנשים מוכרים.

לילי - אני מנגבת את הדמעות ביד הבריאה שלי. למה הייתי צריכה לצאת לבד, באמצע הלילה? ועוד ליער?

טומי - אלפי מחשבות מתרוצצות במוחי. אני לא רצוי פה.

גייל - אני מגיע לשכונת המנצחים.

לילי - אני עוצמת את עיני וחושבת על טומי.

ערב (:

טומי - אבא חוזר מהעבודה וריח התבשיל של אמא מגיע עד לחדרי. "טומי, האוכל מוכן!" היא קוראת. אני יורד למטה. קטניס וגייל נשארו אצלינו מאז הבוקר וקטניס עוד לא שינתה תנוחה. "אני אוכל בחדר." אני מודיע. "לא. טומי. שב איתנו." אמא אומרת

גייל - "אני חוזר לגדר, לבדוק אם היא עדיין מחושמלת." אני אומר.

לילי - הערב כבר ירד מזמן. אני סובלת מכאבי תופת ברגל.

טומי - "מה קרה ל- טומי תעלה לחדר שלך?" אני שואל בגועל. "טומי," אמא מבקשת ומסמנת לי להכנס לחדר האורחים. "אני יודעת שזה מעצבן אותך שאף אחד לא מערב אותך, אבל העיניינים קצת... כועסים ואבא שלך מתוח וכולם מתוחים. זה לא משהו נגדך." היא אומרת. "זאת לא סיבה לגרש אותי, ואז לומר לי לעשות איתכם משהו." אני אומר. היא מחבקת אותי. "בוא לאכול איתנו טומי, בשבילי..." אמא אומרת

גייל - אף אחד לא מתנגד כשאני יוצא.

לילי - אני מרימה את מבטי אל תקרת הבקתה.

טומי - אמא ואני יוצאים מהחדר ואני מתיישב לשולחן. "בתיאבון." אני אומר אמא מחזירה לי בתיאבון ואבא רק מהנהן. אני מניח שהמחשבות שלו במקום אחר. "קטניס." הוא אומר לקטניס שידיה רועדות ועיניה אדומות מבכי. היא מביטה בו. "היא תהיה בסדר." הוא ממשיך. אני אוכל את התבשיל ומגלה כמה מלח אמא שמה בו. אני רק משתעל מהמליחות אבל נראה שכולם "סובלים" כמוני. "במי את מאוהבת כל כך, מאדג'?" מנסה קטניס להתלוצץ. "המממ" אמא מהמהמת ואבא נושק לה. "אני מקווה שהוא לא טוב ממני." הוא אומר. אמא מחייכת. "מצטערת." היא אומרת.

גייל - אני מגיע לגדר ומקשיב. שום צליל של זימזום לא נשמע ממנה. אני נכנס פנימה, לפני שהגד תשנה את דעתה ורץ לכיוון הבקתה.

לילי - אני יושבת על הרצפה. לפתע אני שומעת צליל עמום של צעדים מתגבר. ביד רועדת אני גוררת את עצמי אל הדוב, ומוציאה את הפגיון מצאוורו. אני מחזיקה את הפגיון בידי השמאלית ומכוונת אותו אל הדלת ליתר ביטחון. מישהו נכנס בדלת, רץ אליי ומרים אותי. אני שומטת את הפגיון מידי. אבא.

טומי - "זה בסדר." אני אומר

לילי - "הכל בסדר, מתוקה. הכל בסדר." לוחש לי אבא ומחזיק אותי בידיו. הוא מסיט את שיערי מפניי.

טומי - אני מביט בקטניס לרגע ואז חוזר להתעסק באוכל שלי

לילי - "אבא..." אני לוחשת לו, אבל הוא מהסה אותי ולוקח אותי הביתה על ידיו.

טומי - אני מביט בחלון המטבח שמעל הכיור, מישהו צועד אל הבית של לילי ובידו הוא מחזיק מישהו או משהו. "קטניס." אני אומר ומצביע החוצה בסנטרי. קטניס מביטה בי רגע ואז קמה ומציצה החוצה מהחלון. "גייל!" היא קוראת ויוצאת החוצה במהירות. אבא ואמא קמים. "אתם הולכים?" אני שואל. "לא." אמא קובעת. "אנחנו מוודאים שהיא תגיע השלום הביתה..." אמא אומרת.

לילי - אנחנו נכנסים הביתה, אבא עדיין מחזיק אותי בידיו.

תתחברי פלייז! יש לי איזה 20 דקות...

הם בבית -.-

טומי - יותר מתמיד, אני דואג ללילי

לילי - אבא מניח אותי במיטה, שנייה לפני שאמא נכנסת לחדר בדמעות. "לילי!" היא כמעט צווחת מאושר כשהיא רואה שאני בסדר. בערך.

טומי - אני מתנדב לשטוף את הכלים. אמא ואבא הולכים לחדר שלהם ואפילו במרחק של קומה מתלחששים

פליז תתחברי!!

לילי - "אויש, את בסדר?" שניהם שואלים.

מתחברת ^^

טומי - אני מביט באור שבוקע מהבית האלכסוני

לילי - אני מהנהנת בקושי.