שירשור לי ולגל ♥

אמרת לי להתחבר ולא התחברת. מה הטעם?

טומי - אני מנחש שלילי בבית עכשיו, אני מחייך חיוך קטן

חחח מצטערת. אני אסביר בית ספר (:

לילי - "תני לה לישון, קטניס. היא צריכה את זה. פרים מגיעה מחר לביקור.היא תעזור." אני שומעת את אבא אומר בנעורפל לפני שאני נרדמת.

טומי - אני גומר לשטוף את הכלים ועולה למעלה להתקלח

גייל - אני מביט בה בזמן שהיא נרדמת. "אני חושב שהיא שברה את הרגל שלה... ואולי גם את היד." אני לוחש לקטניס.

טומי - "פיטה, זה עיניין של מחווה. הוא חבר שלך, או לפחות משהו כזה. והיא הייתה קרובה אליו, אנחנו לא יכולים להעלים את זה מעלינו כאילו כלום." אני שומע את אמא אומרת.

גייל - קטניס מכסה את לילי. היא נראית כל כך קטנה... וחסרת אונים. "מה היא עשתה שם בכל מקרה?" קטניס שואלת. "אני לא יודע.... אבל היא כנראה נאבקה בדוב. הוא שכב מת על הרצפה כשהגעתי לשם."

טומי - אני ממהר להכנס למקלחת.

גייל - קטניס מכסה את פיה בבהלה. "ה-דוב?" היא שואלת. אני מהנהן, מסרב לתת לאירועי העבר להיכנס למוח שלי.

טומי - אני מתיישב על שפת האמבטיה וחושב על אירועי היום: אמא בטלפון עם מישהו שהיא לא רוצה שאדע שהיא מדברת איתו, לילי נעלמת, ואמא ואבא מדברים, ובנוסף לכל: מרטין מגיע לביקור.

גייל - "גייל, אני לא יודעת מה לעשות!" קטניס לוחשת לי בעיניים מוצפות דמעות.

בוקר D:

טומי - אני מביט החוצה על הציפור שמתעופפת מהחתול המכוער השכונתי. עוד לילה נטול שינה. אני קם והולך לשירותים להתארגן על עצמי. טוב, אולי עוד לילה אחד ואמא תראה שמשהו לא בסדר. "תהנה מהיום הזה טומי, זה היום חסר הדאגות האחרון שלך." אני מאחל לעצמי ויורק את משחת השיניים לכיור.

לילי - אני מתעוררת ממשב רוח פתאומי. אני ממצמצת ופותחת את עיני. אני בבית. בחדר שלי. אחרי שהרגתי את הדוב ההוא. יש לי תחושה מוזרה בקשר לדוב הזה. אני מרימה את ידי כדי להסיט את השיער מהעיניים, אבל כאב חד עובר בי לכל אורך הגוף, ואני לא מצליחה להחניק צעקה.

טומי - אני יורד למטה ועובר על פני אמא ואבא שמדברים מעל שולחן האוכל. "הלכתי לראות מה שלום לילי. להתראות!" אני מכריז ויוצא. לא נראה שאכפת להם ממש והם לא מתנגדים

לילי - אמא ישר מגיעה לחדר. "מה קרה?" היא שואלת בבהלה. נשמעת דפיקה בדלת. "שום דבר." אני אומרת. אני שומעת את אבא פותח את הדלת. "איך מצאתם אותי אתמול?" אני שואלת. נשמעים צעדים במדרגות וסגירת דלת. "אבא אמר שהוא ראה עשן מהבקתה... וידענו שאת ביער. למה הלכת אתמול?" אמא שואלת, מלטפת את שיערי. "כי.." אני מתחילה להגיד, אבל אבא נכנס לחדר. טומי עומד מאחוריו. אני מחייכת.

טומי - "היי.." אני אומר במבוכה.

לילי - "היי." אני אומרת לטומי. איזה חמוד הוא שהוא בא...

טומי - "איך את מרגישה?" אני שואל ומתקרב אליה.

לילי - אני מזיזה את הרגל שלי. "בסדר אני מניחה."

טומי - "אני שמח.." אני אומר ומתיישב על קצה המיטה

לילי - היד שלי נשמעט כשטומי מתיישב מהמשקל שלו, ומתנגשת ברגלו. אני מחניקה יללת כאב.

טומי - "איך כל זה קרה לך?" אני שואל

לילי - "המממ.... הרגתי דוב עצבני." אני אומרת.

טומי - "משוגעת."

לילי - אני מחייכת.

טומי - "לא התכוונתי להצחיק."