שירשור לי ולגל ♥

לילי - ג'וליאן ממשיך לדגדג אותי ואני מתפתלת מצחוק על המיטה. אני מאוד רגישה לדיגדוגים. "ג'ול... ג'ול.. דיי...." אני צוחקת ונאבקת לנשום. לפתע הדלת נפתחת ופיטה עומד בדלת, מודאג. "אופס.." הוא ממלמל במבוכה. "אני מצטער, פשוט חשבתי ששמעתי את המעלית עולה לפה, ולא הבנתי מי זה יכול להיות ואחרי התקרית בחדר שלך..." הוא מסמיק ממלמל עוד פעם "מצטער" ויוצא.
"אוקיי... עכשיו אני יודע שאת רגישה לדיגדוגים." אומר ג'וליאן וממשיך לדגדג אותי.
~~~
טומי - אבא נכנס לחדר "דופקים!" אני אומר. "סליחה" אבא אומר. "אז סםר לי על מאורעות היום?" מבקש אבא לדעת ומתיישב על ידי. "טוב. לא קרה משהו מעניין במיוחד... אבל הקרייריסטים הציעו לי הצעה." אני אומר - אבא מופתע. "הם הציעו לי מקום בברית שלהם." אני אומר בדרמתיות
~~~
לילי - אני מסדירה את הנשימה אחרי שג'וליאן מסיים לדגדג אותי. "אל.. תעשה.. את... זה.. שוב..." אני אומרת. ג'וליאן מחייך. "נראה.."
~~~
טומי - "ומה ענית להם?" אבא שואל. "שלא." אני אומר בהחלטתיות. "בעצם... לא ממש עניתי להם.." אני מהסס
~~~
לילי - "אז... מה קורה?" אני שואלת. "סבבה" ג'וליאן עונה.
~~~
טומי - אני מביט באבא
~~~
פיטה - "מה אתה מתכוון לענות להם?"

לילי - אני וג'וליאן ממשיכים לדבר.
~~~
טומי - "ברוק הזהירה אותי מפניהם..."
~~~
לילי - "את יודעת, לילי, את הנערה הכי נחמדה שפגשתי." אני מסמיקה. "תודה.."

פיטה - "כן, אבל מה תענה להם?" אני מתעלם מההערה על ברוק. אני דאגתי שפיניק יגיד לברוק לשמור על טומי ולילי.
~~~
טומי - "אני לא הולך להגיד כלום. ככה אני לא אהיה על הכוונת..."
~~~
לילי - "מה את מתכוונת לעשות במשחקים?" שואל ג'וליאן לפתע. "אממ.. באיזה שלב?" אני מופתעת. "בקרן השפע." אני מהרהרת. "לא יודעת, לקחת קשת או משהו כזה ולברוח למקום שלא ימצאו אותי ואת חברי הברית שלי עד שנתמקם."
"אני אצטרך קצת עזרה בקטע הזה... אני פשוט לא אדע לאן לרוץ..." ג'וליאן אומר. "אז חשבתי... שאולי תעזרי לי? תתני לי יד ונרוץ ביחד?"
"אה, בטח, אין בעיה." אני אומרת.


פיטה - אני מגחך. "זה לא עובד ככה. אתה צריך לענות להם מחר. ומהר."
~~~
טומי - "אז אני אודיע שלא..." אני אומר.
~~~
פיטה - "אוקיי, אבל תיזהר מאוד... אתה יודע שגם אני הייתי עם הקרייריסטים?"

לילי - אני וג'וליאן ממשיכים לתכנן מהלכים
~~~
טומי - "אוי אבא. אני מנסה לעשות ההפך ממך. ועד עכשיו... אני לא יודע איך הולך לי." אני אומר בשיעמום
~~~
פיטה - אני נעלב. "למה ההפך ממני?"

לילי - עוד מהלכים....
~~~
טומי - אני מגחך. "תראה לאן הגעת:"
~~~
פיטה - "תסביר בבקשה."

לילי - אני וג'וליאן נעמדים ליד החלון. "וואוו, הנוף הרבה יותר יפה מאצלנו. מהחלון שלי רואים רק גגות של בתים. מפה אפשר לראות נחלים וגבעות במרחק של מיליון קילומטר מפה." אומר ג'וליאן בהערכה. אני מהמהמת בתגובה. קר לי, כבר ערב, והרוח נושבת. ג'וליאן שם לב שאני רועדת, ושואל "קר לך?" "כן..." אני אומרת בשיניים נוקשות. הוא מסיר את המעיל שלו ושם אותו על כתפי. מיד נעשה לי יותר נעים. "תודה." אני לוחשת. "לא קר לך?" הוא מניד בראשו.
~~~
ג'וליאן - "תגידי - את אוהבת מישהו?"

טומי - "אתה חי בשקר אבא, בבית - מאדג' בקפיטול - קטניס. נו באמת"
~~~
פיטה - "אני מבקש ממך לא להתערב בזה."

לילי -אני כמעט נופלת מהמרפסת. "מזתומרת?"
~~~
טומי - "למה?" אני שואל, "אפ אני הולך למות אני צריך לדעת על אבא שלי קצת יותר. אתה לא חושב?"

ג'וליאן - "בטוח יש מישהו שאת מחבבת לא? את בדיוק בגיל."
~~~
פיטה - "אתה לא הולך למות, אתה הולך לנצח."

לילי - "סמוך עליי, אין גיל מתאים בדיוק לאהבה..." אני אומרת במרירות.
~~~
טומי - משום מה - הדבר הראשון שהמשפט של אבא מעורר בי הוא : "ולילי?" אני שואל

ג'וליאן - "אז יש מישהו?"
~~~
פיטה - "גם." אני אומר בביטחון מעושה.

לילי - שיט! "טוב, דיי... פשוט, אני ממש לא בטוחה שהוא מחבב אותי..."
~~~
טומי - "שנינו יודעים שזה לא אפשרי." אני אומר.

ג'וליאן - "אהבה חד צדדית?"
~~~
פיטה - "תתפלא." אני אומר ומצביע על עצמי.

לילי - "נראה לי שכן..."
~~~
טומי - "כן.... רק בגלל שהקפיטול חמוד ואוהב רומנטיקה." אני אומר בבוז

ג'וליאן - "זה חמוד" אני אומר
~~~
פיטה - אני נוחר בבוז. "ממש..."

לילי - אני מביטה בו בהפתעה. "חמוד?"
~~~
טומי - "אז מה זה היה?"

ג'וליאן - "כן... למה?"
~~~
פיטה - אני כבר מוכן לשאלה הזאת. "הם אוהבים אקשן."

לילי - "מה כל כך חמוד להגדרתך באהבה חד צדדית?"
~~~
טומי - אני נשען אחורה ונאנח.

ג'וליאן - "אני לא יודע איך להסביר..."
~~~
פיטה - אני מחכה לתשובה.

לילי - "למה? קרה לך פעם?"
~~~
טומי - "אולי אפשר לבקש אוכל לחדר?" אני שואל.

ג'וליאן - "לא."
~~~
פיטה - "כן." אני אומר ויוצא.


לילי - בדחף פתאומי אני משעינה את ראשי על ג'וליאן והוא מלטף את השיער שלי. אנחנו נשארים ככה עד שאמא נכנסת וקוראת לי לארוחת ערב. "אמא, ג'ול יכול להצטרף איתנו לארוחת ערב?"
~~~
טומי - "רגע אבא." אני אומר אבל הוא מספיק לצאת.

ג'וליאן - "מה?" אני שואל, מופתע

קטניס - אני שותקת.
~~~
לילי - "אתה רוצה?" אני שואלת, מבויישבת.
~~~
טומי - אני קם והולך לחדר האוכל.

ג'וליאן - "אני לא יודע למען האמת" אני מגמגם
~~~
לילי - "בבקשה..." אני מתחננת ורואה את טומי יוצא מחדרו. הוא מסתכל עלינו.
~~~
ג'וליאן - "אני חושב שעליי להודיע למדריכה שלי..." אני ממלמל
~~~
לילי - "אם אתה רוצה, אני יכולה להודיע לה. יש לנו אפשרות לתקשר עם מדריכים אחרים." אמא אומרת. אני רוצה להתנפל עליה בחיבוק.
~~~
ג'וליאן - "אני לא יודע..."

פיטה - "אתם באים?" אני נכנס לחדרה של לילי - "אפי משתגעת..." אני אומר בפה סגור
~~~
לילי - "ממש בבקשה ג'ול...."
~~~
ג'וליאן - "בסדר..."
~~~
לילי - "יש!" אני אומרת ומחזיקה את ידו. אנחנו יוצאים למסדרון.
~~~
טומי - "אמממ... אממ... פיל שרוקד סטפס!" אני אומר. "יפה! 4 שניות." אומרת ליסוון. "אני לא טוב בזה." אני מודה. "עכשיו תורך. מעכש...יו!" אני מכריז ולוחץ על הסטופר - "אמממ פיל שרוקד סטפס... ססגוני!" היא אומרת. "4.1 שניות." אני עוצר את הסטופר. "ייש!! נראה לי שהבנת את המשחק." היא אומרת. "כן... אני אומר..."
~~~
לילי - כולנו נכנסים לחדר אוכל. אפי מחייכת לנוכח האורח הבלתי צפוי ומתחילה להדגים את כישרונה באירוח. אני מובינה את ג'וליאן, עדיין יד ביד, לכיסא הפנוי לידי.
~~~
טומי - זה קצת מבאס שכולם באו, דווקא היה נחמד להשתחרר לשם שינוי ולשחק עם ליסוון. היא מחייכת אלי ואני מחזיר חצי חיוך
~~~
לילי - אני שולחת מבט אל טומי, לראות אם השתנה משהו בפניו. חלק מהרעיון היה קצת כדי לגרום לו לקנא... אבל לא רק זה, אני גם ממש רוצה שאמא תכיר את ג'וליאן, ושירשו לי להיות איתו בברית. וחוץ מזה, אני גם דיי מחבבת אותו. לא מחבבת - מחבבת, מחבבת כידיד.
~~~
טומי - "אפשר להתחיל לאכול?" אני שואל, אני היום באמת רעב
~~~
לילי - הארוחה עוברת ברעש של דיבור, צחוקים ובדיחות. אני נהנית מכל רגע.
~~~
טומי - אני אוכל קציצות ואורז ממש טעימים, ולא מפספס על הסלט עגבניות עם החלומי ואפונה.
~~~
לילי - אני מתבדחת עם ג'וליאן כל הארוחה, והוא כמעט לא מפסיק לדגדג אותי.
~~~
טומי - אני שותק כמעט כל הארוחה.
~~~
לילי - כשהארוחה נגמרת, אני מלווה את ג'וליאן לחדר שלו וחוזרת לחדר שלי. אני מתקלחת והולכת לישון.
~~~
טומי - אחרי האוכל אני הולך לחדר להתקלח
~~~
לילי - אני עייפה מכל היום הארוך שעבר עלי, ואני נרדמת מיד.
~~~
טומי - אני נשכב על המיטה בפיג'מה וחושב על מה אני אראה מחר...
~~~
לילי - ישנה...
~~~
טומי - בשלב מסויים אני פשוט נרדם
~~~
לילי - אני מתעוררת בבוקר, שוב מקולה המעצבן של אפי ליום האימונים האחרון. אני מתלבשת, שוב, בבגדים שהגיעו בצורה מסתורית לקצה המיטה שלי, ואש, שוב, הולכת לצחצח שיניים. כמו אתמול ושילשום. ולפני שילשום.
~~~
טומי - אני קם
~~~
לילי - אני יוצאת לבד לחדר אוכל כי הראש שלי כואב ואני לא רוצה חברת אנשים כרגע.
~~~
טומי - אני מתלבש והולך לאכול... אני מגיע לחדר האוכל שבו נמצאת רק לילי
~~~
לילי - אני יושבת ושותה מיץ תפוזים כשטומי נכנס. בהדרגה כולם נכנסים.
~~~
טומי - אני אוכל קאפקייק ובגט עם חמאה
~~~
לילי - אני אוכלת קורנפלקס, ואז, שוב, הולכים לאימונים.
~~~
טומי - אני הולך לתחנה שאמורה לעבוד על מהירות וזריזות אבל לבסוף מחליט ללכת לעמדת חץ וקשת. "אז מה החלטת?" אני שומע קול מאחורי... אני מסתובב בבת אחת - הקרייריסטים - "טוב." אני פותח. אני לא יודע איך לומר להם את זה. "אני מצטער לומר, אבל... החלטתי שלא." אני אומר את הכל בנשימה אחת. "מה?" שואלת אחת משתי הבנות - היא לוקחת מידי את החץ ושוברת אותו לשניים כרילו היה ענף פשוט. היא מתקרבת אליי - "בנינו עליך." היא לוחשת בזעם. ובלי שאני מבין מה קורה כל הפה שלי מלא דם.
~~~
לילי - אני מסתובבת לעמדת החץ וקשת, רק כי ממש בא לי להיות שם, ואני רואה את טומי עומד מול שתי קרייריסטיות והשפה התחתונה שלו נפוחה.
~~~
טומי - אני מניח יד על השפה מתוך אינסטנט ותוך שניה וחצי כולה מלאה דם. אני מריג שאני לא מסוגל אפילו למנוע את הדם להכנס לפה. השפה התחתונה כואבת לי בטירוף
~~~
לילי - "ג'ול..." אני מושכת לו בשרוול "הקרייריסטיות פצעו את טומי."
~~~
טומי - אני שומע שכולם מאספים סביבנו אבל זה לא מעניין אותי. "על מה כל המהומה?" שואלת המאמנת הראשית
~~~
לילי - אני צועדת קדימה כדי להסביר מבלי להסס. אי אפשר להסתבך יותר ממה שכבר הסתבכתי. לפתע ברוק באה וסותמת לי את הפה. היא מתחילה להסביר למאמנת מה קרה. מה הולך פה?
~~~
טומי - אני לא מסוגל להוציא מילה מהפה. הוא כולו מתמלא בדם. איכס. אני מכוון בקושי בין הקהל שהתאסף לעבר השירותים...
~~~
לילי - אני מנסה לראות את טומי בין כולם. הוא נעלם. איפה הוא?
~~~
טומי - אני יורק את הדם שנכנס לפי - יאק.
~~~
לילי - אני עוברת בין כל הנערים והנערות כדי לחפש את טומי. כשאני מספיק רחוקה מהם, אני קוראת "טומי!"
~~~
טומי - המאמנת הראשית נכנסת לשירותים ומורה עלי לתת לה לטפל בפצע. מזל שזה קרה כאן ולא במשחקים אחרת... אני מעדיף לא לחשוב על זה בכלל.

"אחח!" אני אומר ומת לסטור למאמנת כשהיא לוחצת על השפה התחתונה - "אני שמחה שאתה מסוגל לדבר." היא אומרת בקולה המעצבן רצח. "אוקיי. זה חומר חיטוי - לא כמו יוד אבל זה מתאים לשפתיים ולמקומות שיוד לא אמור לשמש עבורם כמו פה, עיניים וכו'." היא אומרת ומראה לי בקבוק כתום. אם זה כמו יוד זה אמור לכאוב בהתחלה. אבל זה לא כל כך כואב, בעיקר מסריח... אחרי 20 דקות בערך, שאני כבר לא מדמם ומה שאומרים: "סתם כואב"
"כשתרצה, תחזור להתאמן בסדר? ארוחת צהריים בשעה הרגילה ואחריה המופעים." היא אומרת ויוצאת. אני מתיישב על שפת הכיור.
"תשמע - אני לא יודעת של מי היה הרעיון הזה, אבל זה יגיע לאבא שלי ואתם כולכם תהיו מתים לפני שתספיקו להגיע לזירה." אני שומע את קולה של ברוק ומציץ אל עבר המסדרון.
"לא ידעתי שולן תעשה דברים כאלה, ברוק... את לא מאמינה לי?" הוא שואל.
"זה היה מפגר מצד כולכם! למה הצעתם לו בכלל? בשביל להרוג אותו בדקה הראשונה?"
שתיקה - "מה אכפת לך? גם ככה את לא בברית, מה אכפת לך ממנו? בבוא היום אתם תעמדו אחד מול השני ותחשקו בהרג השני!!! למה הוא כל כך חשוב לך? את הרי יודעת שגם בלי שאני אהרוג אותו מישהו אחר יעשה את זה." הוא אומר לבסוף. אווץ' - תמיד ידעתי שמתלחששים עלי מאחורי הגב, אבל אף פעם לא באמת שמעתי אנשים אומרים דברים כאלה...
"אתה רוצה באמת להרוג אותו ג'וש? אתה רוצה להיות זה שיהרוג אותו?" היא שואלת, קולה חנוק מדמעות.
"אני לא רוצה להרוג אותו!" הוא אומר. "בואי נחזור, נמאס לי משיחות איתך..." אומר ג'וש ומסתובב ללכת. ברוק יוצאת אחריו
~~~
לילי - אני חונקת את הדמעות שבגרוני. אני עומדת מאחורי עמוד שיש שמצידו השני עמדו ברוק וג'וש ודיברו. על להרוג את טומי. אחרי שהם הולכים, אני נכנסת לשירותים. טומי יושב על הכיור, עצוב.
~~~
טומי - "שירותי בנים, את לא יודעת לקרוא?"
~~~
לילי - "כן, אבל... רציתי לדעת מה קרה."
~~~
טומי - "נפצעתי."
~~~
לילי - "נו באמת, רציתי לדעת איך זה קרה."
~~~
טומי - "קרייריסטית חסרת היגיון פצעה אותי. מרוצה?" אני שואל, בחיי אין לי כוח אליה עכשיו
~~~
לילי - "אבל למה?" אני מתעקשת.
~~~
טומי - "זה היה. בסדר? מה זה משנה?" אני שואל. אין לי חשק לספר לה את הסיבה. "אני חוזר להתאמן" אני אומר ויורד מהכיור
~~~
לילי - אני עומדת בכניסה לשירותים וחוסמת את הדלת. טומי נראה מופתע. "נו...תספר לי."
~~~
טומי - "לא רוצה."
~~~
לילי - "אל תהיה נודניק."
~~~
טומי - "נדמה לי שלא אני הנודניק היום" אני אומר ודוחף אותה כדי לצאת, היא זזה ואני יוצא לטיפוס חבלים
~~~
לילי - אני רוטנת בשקט. איזה מעצבן. "לילי?" נשמע קול. אני ישר מזהה אותו - זה ג'וליאן. "אני רצה אליו במהירות ותופסת את ידו. "בוא נלך לחרבות." אני אומרת.
~~~
טומי - אני לא מצליח להתרכז. המחשבות שלי נודדות בעיקר לעבר מה אעשה היום ב"הופעה"
~~~
לילי - ג'וליאן לא שואל שאלות. מזל. אני וג'וליאן נלחמים נגד איש מברזל. ממש קשה להרוג אותו... ווש! אני מורידה לאיש שלי את הראש במכה. ווש! ג'וליאן חותך לו רגל ויד. שניהם נופלים על הרצפה. "יש!"
~~~
טומי - אני נמנע מלדבר עם אנשים, רק חבלים, חבלים, חבלים
~~~
לילי - אחר כך אני וג'וליאן עוברים למלחמה פנים אל פנים עם סכינים. ואז למלכודות. ואחר כך לטיפוס על חבלים, ואז מגיע הזמן לארוחת צהריים.
~~~
טומי - אני אוכל את האורז שלי. אבל אין לו ממש טעם
~~~
לילי - אני וג'וליאן אוכלים אותו דבר: פשטידת תירס. אני לא ממש רעבים אנחנו יותר מדי מתוחים מההופעה עוד מעט.
~~~
טומי - אני שקוע במחשבות
~~~
לילי - "מה אתה מתכוון לעשות?" אני שואלת את ג'וליאן בלחישה. "נראה לי זריקת כידונים." הוא אומר.
"בחירה טובה."
"מה את מתכוונת לעשות?"
אני מנמיכה עוד יותר את קולי. "חץ וקשת."
"אני מת לראות אותך עם חץ וקשת..." הוא אומר עם מבט חולמני בעיניו, שלא יזכו לראות זאת. אני שותקת.
~~~
טומי - קוראים למתמודד ממחוז 1. וכך זה נמשך - מתמודד הולך ולא חוזר וכך אחד אחרי השני
~~~
לילי - בחדר שבו מחכים שיקראו לי אני יושבת לחוצה ליד ג'וליאן. "תראי את הכי טוב שלך, אבל אל תתאמצי." סידוונה אמרה לי לפני שיצאתי היום בבוקר. מה זה אמור להיות? המתמודדת של מחוז 1 נקראת ללכת, ואחר כך המתמודד של מחוז 2.
~~~
טומי - מגיע תורו של ג'וש. הוא שקט ונכנס בטריקת דלת... למה הוא כל כך נזעף? אני שואל בלב...
~~~
לילי - ג'וש יוצא. אני רוצה לאחל לו בהצלחה, אבל הוא לא נראה במצב רוח מתאים. עשר דקות אחרי, ברוק יוצאת.
~~~
טומי - ברוק יוצאת. היא בטח תראה איזה משהו ותגרום לכך שתfבוש את ליבותיהם של כולם... עכשיו הם עוד עירניים
~~~
לילי - המתמודד ממחוז 5. המתמודדת ממחוז 5. ג'וליאן מתחיל להילחץ. קוראים לו. "בהצלחה..." אני לוחשת ומחבקת אותו. ג'וליאן יוצא, מתוח כולו.
~~~
טומי - אני מצליח ליצור קשר עיין עם לילי. אני הולך להתיישב לידה. "אבא סיפר לי שיש מבואה ביציאה משם למעליות. רוצה שאחכה לך שם?" אני שואל בלחש
~~~
לילי - "כן, תודה..." אני ממלמלת. "סליחה על מקודם, לא התכוונתי."
~~~
טומי - אני שותק. "את יודעת מה את הולכת לעשות?" אני שואל לבסוף
~~~
לילי - אני מהנהנת. "חץ וקשת. אתה?"
~~~
טומי - "אני עוד לא יודע" אני משפיל מבט. "יש בכלל טעם? ספרו לי מה קורה שם בפנים, לא ישימו עליי במילא."
~~~
לילי - "נו, רק תנסה לפחות... במה אתה טוב? זריקת סכינים? טיפוס על חבל? מלכודות? חרבות? חייב להיות משהו!"
~~~
טומי - "שכחי מזה.. לא אומר לך.. אני טוב בריצה אבל אם אני רק אנסה אני אצליח להשיג 1 במקרה הטוב"
~~~
לילי - "תהיה הגיוני...." המתמודדת ממחוז 8 יוצאת.
~~~
טומי - "אני הגיוני"
~~~
לילי - "אתה לא יכול לקבל 1.... זה כמעט בלתי אפשרי."
~~~
טומי - "תמיד יש פעם ראשונה" אני אומר
~~~

אני עשיתי הרגע 114 קופי פייסט ><

אהה...

לילי - המתמודד ממחוז 9 יוצא. אני שותקת. המתמודדת ממחוז 9.

טומי - אני מביט בהם הולכים ונעלמים

לילי - המתמודד של מחוז 10. ואז המתמודדת של מחוז 10. כולם יוצאים ומשאירים אותי, את טומי והמתמודדים של מחוז 11 לבד. ואז גם הם יוצאים, ורק אני וטומי נשארים.

טומי - "עוד מעט תורי מה?" אני שואל בחצי חיוך

לילי - אני מחייכת חיוך מאולץ. "כן... ואחר כך אני."

טומי - "את תקודי קידה והם יתאהבו בך" אני אומר ומחייך.

לילי - אני מסמיקה קצת. "לא נכון!"

טומי - "את קטנה כזאת... הם ימותו על זה"

לילי - "אממ... תודה?"

טומי - "אממ... בבקשה." אמרתי. קראו לי ונכנסתי

לילי - "בהצלחה..." אני לוחשת כשטומי יוצא. אני נשארת לבד.

טומי - אני נכנס. ומישהו מורה עלי להתחיל - אני לוקח סכין ועולה על סולם. אני מתיישב עליו וזורק את הסכין - בול פגיעה במטרה. אני מחייך, אבל מאוכזב לגלות שאיש לא מתסכל עלי. אני יורד בזהירות ולוקח סכין חד יותר וזורק שוב. לא מפספס. וככה עד שאומרים לי לצאת. אני מחכה ללילי בלובי

לילי - קוראים לי לצאת. הברכיים שלי קצת רועדות, אבל כשאני נכנסת אף אחד לא מסתכל עליי אז אני נרגעת קצת. אני הולכת לעמדת החץ וקשת ולוקחת קשת ואשפת חיצים. אחר כך, בביטחון מלא, אני נעמדת מול המטרה, אבל בקצה השני של החדר. זה מתחיל לסקרן קצת את השופטים, ואז אני מותחת את הקשת ומשחררת, בדיוק כמו ביער. החץ שורק.... ופוגע בול בליבו של איש הפח. שריקות הערכה נמוכות נשמעות מהשופים. אני זורקת את כל החיצים, ובכל פעם פוגעת במטרה. בסוף אני יוצאת.

טומי - "נוו? איך היה?" אני שואל ולוחץ על כפתור הקומה שלנו.

לילי - "היה נחמד, בקושי הסתכלו עליי אבל פגעתי במטרה בול. אצלך?" טומי מחייך. "אותו דבר." המעלית עוצרת בקומה שלנו, ואני כמעט נרמסת תחת החיבוק של אמא. ואז מתחרפנת מכל השאלות.

טומי - אבא יוצא אחרי זמן קצר - אחרי מקלחת ואפשר לראות זאת בבירור לפי השיער הרטוב... - "היי איך ה...מה קרה?" הוא מתחיל וגומר במשפט דואג. "זה כלום." אני אומר במהירות. "לא. זה ממש לא כלום... טומי - מה קרה לך בשפה?" הוא ממשיך לתחקר. "קרייריסטית אחת פצעה את טומי." אומרת לילי, "מה? למה?" ממהרת קטניס לשאול.
"זה לא חשוב." אני אומר. "לא. זה כן חשוב, זה בגלל ההצעה? אמרת להם לא בפרצוף?" שואל אבא, מודאג. "איזו הצעה?" שואלת קטניס. "הקרייריסטים הציעו לי ברית..." אני אומר בשקט. "מה?! ואתה ידעת על זה ולא אמרת לי? פיטה..." אומרת קטניס מבועטת לגמרי.
"זה לא חשוב... אמרתי לא ואחת מהן התחרפנה. סוף סיפור." אני אומר.
"אנחנו הולכים עכשיו לדבר עם פיניק." מכריזה קטניס ותופסת את שרוול חולצתו של אבא. "למה אתם צריכים לדבר עם פיניק?" שואלת לילי. "לברר מה היה הקטע בכל הסיפור - הוא בטח יודע מה עובר במחוזות 1 ו2... הוא יידע מה הקטע..." אומרת קטניס - כאילו לעצמה. "טיפלו בזה, קטניס, זה עבר..." אני אומר.
"בו." היא אומרת לאבא והם נכנסים למעלית.
"חרא" אני אומר.
לילי מביטה בי. "בוא נעלה למעלה... נחמד שם.." היא מציעה ואנחנו עולים

לילי - בזמן שאנחנו עולים למעלה, אני מסתכלת על טומי. הוא אמר כרגע 'חרא'? אצלי בבית, היו מקרקעים אותי לחודש אם הייתי אומרת מילה כזאת...

מילה*

טומי - "יש לך מושג מה הקטע של ברוק? רציתי לספר מה קרה והיא עצרה אותי ואמרה בעצמה..." שואלת לילי. "לא ממש למען האמת." אני עונה ופותח את הדלת ל"מרפסת"

לילי - אני יוצאת למרפסת אחרי טומי. "נראה לי שהיא די מחבבת אותך..." אני אומרת בלעג, אבל זה מפריע לי יותר. אני בטוחה.

טומי - "היא בת 17 ואני בן 13 שבמבט ראשוני אפשר לחשוב שהקפיצו אותי כיתה. מחבבת אותי?" אני שואל ומביט על הקפיטול...

לילי - "אתה לא נראה כאילו הקפיצו אותך כיתה..."

טומי - "אני אמור להודות לך על זה?"

לילי - אני מושכת בכתפיי. "מה שאתה חושב..."

טומי - "את הראשונה..." אני אומר - "שאומרת לי שאני נראה כמו שנער בכיתה ז' צריך להראות. תודה." אני אומר ומביט בה.
"בואו לראות את התוצאות!!" קוראת לנו אפי.