שירשור לי ולגל ♥

טומי - "דיברתי איתו... תהיי בטוחה שזה יסתדר... הוא אמר שידבר איתו." אני שומע את אבא, הוא לוחש למישהי.

לילי - אני יוצאת מהחדר, עם נעלי ספורט נוחות ושיער רטוב. אני מתיישבת במקום שלי ומחכה שכל מי שלא נמצא יגיע.

פיטה - "תסמכי עלי קטניס, פיניק ידבר עם ג'וש. אני סומך עליו."

לילי - "אוף, מה הם מתלחשים שם עכשיו?" אני רוטנת לטומי.

טומי - "אני לא יודע"

לילי - אחרי 10 דקות אנחנו מתחילים לאכול.

טומי - אני לוקח פסטה ברוטב שמנת ואז פסטה ברוטב עגבניות. זה נהדר!

לילי - אני לוקחת פשטידת תירס, כי אני זוכרת כמה טעים זה היה. אחר כך אני לוקחת פסטה ברוטב שמנת, כי נראה שכולם נורא נהנים ממנה.

טומי - אני לוקח גם נתחי פילה ברוטב פלפל ונהנה מכל רגע

לילי - אני שבעה כבר מהפשטידה, אבל האוכל נראה כל כך טעים והייתי חיבת לטעום עוד. 'זה משהו שיעזור לי במשחקים....' אני חושבתץ

טומי - כאילו שעד עכשיו זה לא מספיק: אני לוקח סלט עגבניות נהדר ואוכל בכיף והנאה.

לילי - אני מחייכת כשאני רואה כמה אוכל טומי לוקח.

טומי - אני שם לב לחיוך על פניה של לילי ואומר: "מה?" אני שואל.

לילי - "שום דבר." אני ממהרת להגיד ומרכינה את ראשי שלא יראו שאני מחייכת.

טומי - "עשיתי משהו?" אני ממשיך לתחקר

לילי - "שומדבר.." אני ממלמלת כדי שלא ישמע את הצחוק שבקולי.

טומי - "טוב. לא צריך" אני אומר והקינוחים מגיעים, אני לוקח צלוחית עם רוזברי וגלידה וקצפיות, ואוכל רוזברי רוזברי

לילי - אני מתאפקת לא לצחוק כשאני לוקחת עוגייה קטנה.

טומי - "שתדעי לך שאוכל כזה את לא תראי הרבה זמן" אני אומר, מעט מעוצבן מה"מסתוריות" של לילי

לילי - "אני יודעת אני פשוט לא אוכלת הרבה בדרך כלל."

טומי - "גם אני." אני מודע. "אבל אם אני לא אוכל עכשיו נורמלי, אני אוכל אחר כך ג'אנק פוד בלי עין הרע."

לילי - אני מתה להגיד לו "אתה קורא לזה נורמלי?" אבל אני מתאפקת ופולטת במקום זה "אה..." קטן.

טומי - אני חוזר לאכול, ואבא וקטניס קמים, ובלי לומר כלום הם הולכים לכיוון הדלת, לצאת מן הסתם, "לאן אתם הולכים?" אני שואל, מת לתפוס אותם הולכים לאחד החדרים "לנוח". "יש לנו שיחה קטנה לנהל, נבוא אליכם אחר כך, בסדר?" עונה קטניס בחוסר רצון בולט לענות לי. "זה הכל?" אני שואל. "את תהיה נודניק טומ'ס, אנחנו צריכים להחליט כמה החלטות." אומר אבא

לילי - שמענו אותם עם ה'כמה החלטות' שלהם... אני שואלת את אפי אם אני יכולה לרדת לקומה 6, והיא מסכימה. "הולכת לפגוש את החבר שלך?" טומי מגחך. אני מוציאה לו לשון ויוצאת.

טומי - אני נשאר לבדי ומחליט ללכת לחדר.
"אז מה את מחליטה שנעשה? יש לנו מחר 3 שעות לעבוד איתם, איך נעשה את זה?"
"אני לא יודעת... אבל אני חושבת שאתה תוכל לעזור יותר ללילי, אתם באותו ראש - הרשמת את הקהל בזמנו יופי, היא מסוגלת לזה, שנינו יודעים את זה."
"אוקיי... אז אני אעבוד איתה ואת איתו?"
"סגרנו. אבל אתה בטוח שאתה לא רוצה להיות זה שיעבוד איתו?"
"לא. את מושלמת בשביל זה."
הצצתי לחדר של קטניס, וראיתי אותה ואת אבא - הם עמדו זה מול זה, ודיברו - רק דיברו.
"מה פיניק אומר? יש חדש?" שואלת קטניס לבסוף.
"ג'וש אמר שלא היה לו מושג שזה מה שיקרה... כשפיניק שאל אותו למה הם בכלל הציעו לטומי הוא אמר שיעזוב אותו ולא הסכים לספר לו. בכללי, פיניק אומר שמאז השיחה ג'וש לא יוצא בכלל מהחדר ושלא נדבר על זה שהוא לא מדבר עם אף אחד." אבא מיידע, אני עושה צעד הססני ורץ לכיוון המעליות לפני שאתחרט. אני לוחץ "4" והמעלית יורדת במהירות, הדלתות נפתחות ואני רץ לכיוון פיניק שבדיוק יוצא עם אישה צעירה - קפיטוליסטית לתפארת - ומדבר איתה:
"איפה ג'וש?" אני שואל. "ב...חדר שלו... אני מניח... למה?" מגמגם פיניק בבלבול.
"אני צריך לדבר איתו. אפשר?" אני שואל.
"בהצלחה עם זה. החדר השני מימין."
"תודה." אני אומר והולך לדפוק על הדלת השניה מימין. "ג'וש? אני יכול להכנס? זה טומי." אני אומר בהיסוס קל. ומחכה לתשובה. הדלת נפתחת - "מה אתה רוצה?" לוחש ג'וש, "לדבר..." אני לוחש. הוא פותח את הדלת. החדר שלו נראה כמו שלי - כמעט אותו דבר, "על מה רצית לדבר?" שואל ג'וש ונשכב על המיטה.
"על הכל... למה הצעתם לי בכלל? בעצם... למה שלא אתחיל מההתחלה? למה אתה בברית איתם?"
"אתה באמת שואל?" שואל ג'וש, משועשע מעט - "בשביל להגיע לשלבים האחרונים, לדעת שיש לי סיכוי לנצח. אם לא אהיה איתם, אסמן את עצמי בתור אחד שצריכים להרוג בדקה הראשונה." הוא מסביר.
"אני הראשון למות נכון?" אני שואל בהיסוס, "לא. אתה לא תמות ראשון, וגם לא שני. אני לא יודע מה החלטת עם לילי אבל אתה צריך לברוח ותפוס מרחק. הם יצאו אחריך רק ביום השני, אחרי הקרב על קרן השפע." עונה לי ג'וש.
"ואיך אני אמור לדעת שאתה לא אומר לי את זה רק בשביל לתפוס אותי?"
"זאת שאלה של אמון, אתה מאמין או לא מאמין. זאת הבעיה שלך - לא שלי."
אני שותק ומסתובב ללכת - "אה כן, ברכותיי על הציון." אומר ג'וש כשאני עומד מול הדלת.
"תודה. גם לך." אני מודה ויוצא. זה היה מוזר, בכל אופן - אני אדבר על זה כבר מחר עם קטניס, בטוח יהיה לה רעיון כלשהו. ברוק יוצאת מאחד החדרים, כוס תה בידה והיא לבושה במכנס קצר וגופיה - "היי טומי." היא אומרת בשקט - "מה אתה עושה פה?" היא שואלת. "באתי לומר שלום ו...לדבר עם ג'וש על משהו... כל הכבוד על הציון. 10 זה מעולה." אני מגמגם תוך כדי הסבר.
"כן, זה בהחלט ציון טוב. אבל 11? איך הצלחת? היית גרוע בהכל." מתפלאת ברוק.
לא בהכל ברוק, לא בזריקת סכינים וריצה. אני רוצה לומר ובמקום זאת מודה לה.
אני נפרד ממנה ועולה חזרה לחדר שלי, לקומה שלי.