שירשור לי ולגל ♥

לילי - "אני אגיד לך מה נעשה, אני אלך עם הסכין שלי לצד השני ואת תהיי פה. מי שיתפוס משהו ראשון, ירוץ לספר לשני." ג'וליאן אומר.
"בסדר."

טומי - בשלב מסוים בריצה אני מרגיש מסוחרר, ולא כאילו שהסתובבתי הרגע בקרוסלה אלה מסוחרר באמת. אני עוצר ונשען בידי ללעץ אחד ומשפיל ראש, אני מתנשף בכבדות. מה לעזאזל קורה? אני חושב.

לילי - אני עומדת במקום ומחכה לתזוזה.

טומי - "לא... לא שוב..." אני חוזר ולוחש, נשען בידי על העץ. זה הדבר האחרון שמתחשק לי עליו עכשיו: להקיא שוב

לילי - אחרי חצי שעה אני מתייאשת והולכת לג'וליאן בידיים ריקות.

טומי - מסתבר שזה לא עוזר, כי אני מקיא שוב.

באמת? מה אתה אומר....

לילי - אני וג'וליאן מחליטים לעבור לאיזור אחר, אולי שם יהיה משהו לאכול.

P:

טומי - אוף! זה בסך הכל היום השלישי ואיפה אני? בחרא הכי גדול שיש

לילי - אנחנו אורזים בחזרה הכלף וממשיכים ללכת בבטן מקרקרת.

טומי - אני מביט למעלה: השמיים סוף סוף מתחילים להחשיך

לילי - אנחנו ממשיכים לצעוד בכיוון הנהר עד שמתחיל להיות דיי חשוך.

טומי - בקרוב יראו את פרצופי המתים של היום... אני רק מקווה שזו לא לילי

הוא כזה חמוד

לילי - אחרי שיטוט של עוד כשעה, אני וג'וליאן מחליטים להתייאש להיום ולהמשיך לחפש מחר.

טומי - בום! יריית תותח

לילי - אני נבהלת מאוד כשיריית תותח מפלחת את השקט. אני ישר חושבת על טומי, אבל מסלקת את המחשבה הזו מראשי. הוא בגד בך, תזכרי. אני שמה לב ששום ציפור לא מצייצת. לא טוב. אין ציפורים.

חחח לילי מעצבנת אותי P:

טומי - אני נבהל מעת...

היא ילדה בת 12, הוא היה אמור להיות איתה והיא מאוהבת בו, מבחינתה הוא בגד בה.

לילי - אחרי כמה דקות שקטות, ההמנון מתחיל להתנגן ואני מביטה לשמיים.

טומי - אני מביט בשמייפ

לילי - חותם הקפיטול מופיע, ואני מחכה לפרצופים. "מי מת?" שואל ג'וליאן בחוסר סבלנות. "מי מת?"
"חכה שנייה, עוד לא אמרו..." אני משיבה.

טומי - אני בוהה בשמיים

לילי - הילד שג'וליאן הרג אתמול ממחוז 9, הבת ממחוז 6 והבן ממחוז 3. אני מספרת לג'וליאן.

טומי - אני בוהה בשמיים: לא ג'וש, לא לילי, לא ג'וליאן ולא ברוק. אף אחד לא מת מהם. ואז אני חושב על ברוק, לא ראיתי אותה מתחילת המשחקים, אולי היא בכל זאת עם הקרייריסטים? לא שאלתי על כך את ג'וש, לא שאלתי אותו כלום על הברית... מעניין מה לילי חושבת עליי? לא אמרתי לה כלום מתחילת המשחקים... אם אפגוש אותה בשלב מאוחר יותר אני כבר אסביר לה הכל!! אני חייב... חייב להסביר לה מה קרה, למה ברחתי... אבל... עם קטניס לא רוצה שאספר? אני מתחיל להילחץ, ומשפיל מבט לנעליי.

לילי - אני די שמחה שטומי לא מת, למרות תחושת הבגידה.

טומי - אני בוהה בנעליים שלי שהתכסו בשכבה דקה של שלג.

לילי - "משמרות?" ד'וליאן שואל. "אוקיי, אני אתחיל." אני אומרת לו והוא נכנס לישון. הוא כנראה כבר יודע שלא כדאי להתווכח איתי בנושא הזה...