שירשור לי ולגל ♥

לילי - אני יורדת לקומה 6, מתה כבר לפגוש את ג'וליאן. כל הקומה נראית כמו שלנו, אז אני משערת שהחדר שלו נמצא במקום של החדר של טומי. אני פוסעת בהיסוס על השטיח הכחול לעבר מה שנראה לי כחדרו של ג'וליאן ודופקת על הדלת.
"מי זה?" נשמע קולו של ג'וליאן. אני מחייכת. צדקתי.
"זאת אני." הדלת נפתחת תוך שנייה ואני כמעט נופלת לתוך החדר, כי אני נשענת על הדלת.
ג'וליאן תופס אותי בידיו החזקות. הוא לבוש בסוודר אפור ומכנס טרנינג ארוך. הוא מחייך ומעמיד אותי.
"מה קורה?" הוא שואל ומסיט את שערו מעיניו.
"מעולה, מה איתך?" אני אומרת ומוסיפה "כבוד על הציון..."
"תודה, אבל שלך יותר טוב" הוא אומר וסוגר את הדלת.

טומי - אבא וקטניס בדיוק הולכים במסדרון כשאני יוצא מהמעלית בקומה שלנו. "איפה היית?" שואל אבא.
"בקומה 4... הייתי חייב לדבר עם ג'.. עם ברוק." אני מסביר.
"אוקיי..." אומר אבא ומפנה לי לעבור

לילי - ג'וליאן מושך אותי לתוך החדר ומושיב אותי על המיטה.
"אל תהיה כזה, 10 זה ציון מעולה..." אני אומרת.
"אבל 11 יותר." הוא אומר ומשתדל לחייך. הוא נראה קצת... עצוב?
"ג'ול, מה קרה?" אני שואלת בבהלה.
"שומדבר, זה פשוט... ציון 11 ו-10 אלה ציונים מאוד גבוהים... וזה אומר שאנחנו נהיה הראשונים שינסו להרוג..." הוא ממלמל ופוקק את ידיו.
"נכון, אבל כנראה שיש לזה סיבה. אנחנו טובים, וקיבלנו יותר טוב מחלק מהקרייריסטים אפילו. זה אומר שנוכל לגבור עליהם בקלות." אני מעודדת אותו. הוא נראה קצת יותר מעודד.
"תודה לילי, את חברה מעולה." הוא מחייך ומדגדג אותי.

טומי - אני רץ לחדר ומתיישב על המיטה, מבטי החוצה

לילי - בזמן שאני נאבקת בג'וליאן, אני אומרת "מעניין אם..." ומתחילה לדגדג אותו. הוא מתחיל להתפוצץ מצחוק.

טומי - אני בוהה בביניינים הגבוהים בחוץ דרך החלון. הכל כאן כל כך מושלם

לילי - ג'וליאן נשכב על הגב ואני נאלצת להתרומם מעליו כדי לדגדג אותו. הוא תופס אותי במותניים ומחזיק אותי באוויר. אני מנסה לרדת בחוסר אונים ובצחוק.

טומי - "היי טומ'ס, אני מפריע?" שואל אבא ונכנס.
"בפעם האלף: לדפוק!!" אני אומר.
הוא יוצא ודופק. "תכנס" אני אומר - "אתה פתטי."
"מהרגע שעזבנו את המחוז אתה לא מפסיק לרגע לקרוא לי בשמות" הוא אומר ומתיישב לידי.
אני מגחך

לילי - "ג'ול! תוריד אותי!" אני צוחקת ומנופפת בזרועותיי באוויר.
ג'וליאן מקפיץ אותי באוויר כמה פעמים ואז מנחית אותי על המיטה בקול חבטה רך. שנינו צוחקים.
"אוקי, בוא נסכם: אני לא אדגדג אותך, ואת לא אותי." ג'וליאן אומר.
"אוקי..." אני אומרת.

טומי - "אני רוצה שנהיה בסדר אחד עם השני. אתה חשוב לי טומ'ס"

לילי - "רוצה להיצטרף אלינו מחר לארוחת ערב? או צהריים?" ג'וליאן שואל.
"אה... אני לא בטוחה שאפשר..." אני מהססת.
"נו.... אני אכלתי איתכם, עכשיו תורך."
"טוב, אבל קודם כדאי שנשאל."
"יש!" ג'וליאן אומר.
"אבל ארוחת צהרים, כי הערב זה הערב האחרון שלפי המשחקים.." אני אומרת וקצת מבאסת את שנינו.

אבל הם כבר אכלו!

טומי - "חשוב מספיק כדי להראות לי שאתה אוהב את קטניס, חשוב מספיק בשביל לא לומר כלום?" אני שואל, גרוני חנוק מדמעות שמאיימות לצאת.

לילי - אאני וג'וליאן ממשיכים לדבר במשך שעה ארוכה

טומי - "אני מצטער על הכל." הוא אומר ומחבק אותי.

לילי - אנחנו יוצאים למרפסת, ואני מגלה שג'ול צדק. רואים רק את הקפיטול.

טומי - "נמאס לי.." אני מלמל

לילי - אחרי עוד כשעה שבמהלכה אני וג'וליאן בקושי מדברים, אפי יורדת לקרוא לי לישון. ג'וליאן כמעט צוחק - כבר סיפרתי לו עליה.

טומי - "תלך לישון עכשיו טומי, בסדר? אפי רוצה לשפד אותי בגלל המחסור בשינה הזה שלך" לוחש לי אבא ואני מחייך חיוך קטן

לילי - אני נכנסת למיטה ולובשת את הפיג'מה, מתכוננת לראיונות מחר.

טומי - אני קם והולך להתקלח. כשאני יוצא אבא עדיין בחדר, יושב על המיטה. "אתה יכולה להעביר לי את הבגדים על המיטה?" אני מבקש ואבא זורק אותם אליי. "תודה." אני אומר ונכנס למקלחת ללבוש אותם.

לילי - אני נשכבת, והמחשבה האחרונה שלי לפני שאני נרדמת היא שנראה לי שיש לי סם שינה לזמן מוגבל בכרית....

טומי - אני נשכב לישון כשהוא מלטף את ראשי. המחשבות עוברות לי ברש בטיל: מה יקרה מחר? איזה מן הופעה תן? מה יחשבו עליי הקפיטוליסטים? ועוד הרבה מחשבות מציקות כאלה ואחרות

לילי - "בוקר טוב!!" מסלסלת אפי בקולה. כבר בוקר? נראה שבקושי ישנתי...

טומי - כשאני קם (לצלילי הקול המעצבן של אפי) אני מרגיש שישנתי קצת יותר בלילה מבקודמים לו. אבא כבר לא לצידי אבל זה לא מפריע לי - אני מחליט לבדוק את סבלנותה של אפי ונשאר לשכב במיטה

לילי - אני מפהקת וקמה לצחצח שיניים. מוזר, הפעם אני לא שומעת צליל של מים מכיוון חדרו של טומי כמו תמיד...