שירשור לי ולגל ♥

טומי - אני יושב במיטה עד שאפי דופקת לי על הדלת. "בוקר טומי!!!" היא אומרת.
"בוקר טומי גם לך" אני צוחק ומחייך. "אנחנו רוצים לשבת לאכול!" היא קוראת. "מה?" אני שואל.
"אנחנו רוצים לשבת לאכול!"
"אתם רוצים מה?!"
"לאכול!"
"אז תאכלו!"
"אתה בא?"
"אממ."
"יותר מהר, זריז!"

לילי - אני שומעת צעקות של טומי ואפי מהחדר שלו ומחייכת. עכשיו הכל ברור... אני יוצאת ולובשת הפעם חצאית קצרה ואדומה עם חולצה לבנה וארוכה וסוודר תואם. נעלי הלכה האדומות המזעזעות מונחות שם, ואני לובשת את הכל באי חשק גדול מאוד.

טומי - אני צוחק ונכנס למקלחת לצחצח שיניים ולהתלבש. אני יוצא אחרי רבע שעה והולך לאכול

לילי - אני יושבת כבר בשולחן ואוכלת ביצה כשטומי מגיע.

טומי - אני לוקח באגט ומורח בו גבינה ואוכל

לילי - אני מערבבת את הביצה המקושקשת עם קוטג' וקולטת שטומי מסתכל עליי. "מה?" אני שואלת בהתגוננות.

טומי - "בגדים יפים" אני אומר משתדל לא להתפקע מצחוק

לילי - אני משפילה מבט אל החצאית והנעליים בעיקר. "זה לא מצחיק! וזה לא אשמתי, לא היה שומדבר אחר בארון!"

טומי - "כן בטח"

לילי - "אם אתה רוצה, לך תבדוק!" אני מתגרה בו.

טומי - "אוקיי. חבר'ה - החלטנו על איך נעבוד היום. לכל אחד מכם יש 3 שעות הליכות עם אפי ו3 שעות תידרוך. אז החלטנו שנחלק את זה בכך שאת השלוש שעות הראשונות - טומי, את תעביר עם אפי ואני אעביר עם לילי ואז נתחלף, רק שאתה תהיה עם קטניס. בסדר?" מסביר אבא

לילי - אני מהנהנת ואז נזכרת במשהו.
"מה זה הקטע הזה שטומי הוא 'הבן של המדריכים'?" אני שואלת.

טומי - אני רואה ששניהם מתחילים להסמיק.

לילי - "נו? ג'ול, ג'וש וברוק, כולם אומרים שהוא הבן שלכם ולא מתייחסים אליי. אני חושבת שמגיע לי הסבר..." ואז אני מסמיקה כשטומי מסתכל עליי במבט של "הא! ידעתי!" כשאני אומרת ג'ול.

טומי - קטניס מהססת. "טב.. כמו שאת יודעת, על פי הקפיטול.. פיטה ואני... נשואים. עכשיו... השם משפחה של..." היא אומרת בהיסוס.
"מה?!?! את רוצה לומר לי שעל פי הקפיטול, את לא אמא שלי?!?!" שואלת לילי בבלבול

לילי - "טוב...כן. במובנים מסויימים..." אמא אומרת.

טומי - "אוקיי. ממש לא אכפת לי מה יש לקפיטול לומר, שני דברים:
1. אין מצב שאני מתייחס אלייך כאל אמא שלי, וזה כולל שאין מצב שאקרא לך אמא.
2. את לא קוראת לי טומ'ס.
יש מבין?" אני אומר לבסוף

לילי - "אני מסכימה עם טומי לשם שינוי. אין שום מצב שאני אקרא לך קטניס."

טומי - הם שותקים, שניהם - מעולה.

לילי - "אתם לא יכולים לעשות משהו?" אני שואלת.

טומי - "לא." אומר אבא.

לילי - "קפיטול מטופש!" אני מתעצבנת. טומי מביט עלי בהפתעה ובצחוק. 'זה המילה הכי רעה שאת יכולה להגיד עליהם?' נשקף מעיניו.

טומי - "כשתגמור לאכול, נלך לחדר שלך, בסדר טומי?" עוצרת אפי את השיחה המרהיבה

לילי - "בסדר..." אומר טומי בתסכול. אני מבינה אותו. גם אני לא רוצה לבלות 3 שעות עם אפי. אבל אני בכל זאת מוציאה לו לשון כשאפי לא מסתכלת ופולטת "הא!" כאילו לא במתכוון.

טומי - "אל תשכחי שאחר כך תורך.." אני אומר