עוד שירשור! שירשור לגל ולי 3> עיר של...

אנאבל - אני מביטה בו בנחישות. "אז אני אתחתן איתך."

קול - "אני לא מתחתן אם אבא שלך לא מאשר," אני אומר, חושב כמה דפוק זה נשמע - "אני רוצה, אבל אני לא יכול, אני לא כל כך ליברלי."

אנאבל - "הוא מאשר את זה. הוא פשוט... לא מבין למה לעשות דבר כזה. ציידי צללים חושבים שסתמצ'יקים נחותים מהם בהרבה."

קול - "תדברי עם אבא שלך, תנסי. תבטיחי לי." אני אומר ומוציא מהכיס האחורי שלי את הטבעת, היא בקופסא קטנה, "תשמרי עליה." אני אומר

אנאבל - אני מביטה בו בהלם. "אתה קנית לי טבעת?" אני שואלת, בוהה בה.

קול - "לא. זאת צפרדע." אני אומר בציניות

אנאבל - אני מנשקת אותו. "אני אוהבת אותך."

קול - אני מחייך

אנאבל - "אני אדבר איתו. ונמצא דרך שתהיה טובה לשנינו. ואם לא, אז אני אתחתן איתך בכל זאת."

קול - אני מחייך חיוך עצוב, "אני אוהב אותך, אנני."

אנאבל - אני מביטה בחיוך שלו. "אבל למה אתה עצוב?"

קול - "כי אני רק רוצה להיות איתך ולא לחזור הביתה, למרות שזה יהיה מאוד לא מכובד ומקובל אם אשאר. אז אל תציעי."

אנאבל - "אני אשתדל מאוד." אני אומרת בחיוך קל. "אתה בסדר עכשיו?"

קול - "אני אהיה בסדר."

אנאבל - "תודה שאתה מבין את כל... זה." אני אומרת בכלליות, יודעת שהוא הבין למה התכוונתי.

קול - "מבין, לא ממש. אבל באהבה שום דבר לא משנה. נכון?"

אנאבל - "האנשים שמסביבך משנים את זה לפעמים."

קול - "אני צריך ללכת."

אנאבל - "אני יודעת. אני אלווה אותך החוצה." אני מציעה.

קול - "בסדר," אני אומר

אנאבל - אני מלווה את קול לדלת. אנחנו לא פוגשים אף אחד בדרך.

קול - אני נושק לה, "להתראות בקרוב אנני."

אנאבל - "להתראות בקרוב." אני חוזרת בחיוך על דבריו ומביטה בו כשהוא נעלם על אופניו.

קתרין - אני משכיבה את ג'יימס לישון, הוא אמר קודם לכן שהוא לא מרגיש טוב ומשם הנחתי שכדאי שאקח אותו לישון, הוא נראה חיוור יותר, פיגמנט הצבע של לחייו נעלם קלות. אני מודדת לו בידי חום, הוא לא חם. לא ממש בכל אופן. "אני ארגיש טוב יותר בבוקר." הוא אומר ואני רואה את החיוך המאולץ. "אני בטוחה. תקרא לדיימון או לי אם תצטרך משהו. דיימון בדרך כלל מטייל בבית בין אחת לשתיים, אל תגלה לאף אחד שאני יודעת"

אנאבל - אני נכנסת פנימה, ממהרת לחדר שלי וטורקת אחריי את הדלת.