עוד שירשור! שירשור לגל ולי 3> עיר של...

אנאבל - חיוך, שבוודאי נראה דבילי לחלוטין, מתפרש על פניי. "אני אדאג שהוא יהיה בארוחת הערב."

קול - אני מחייך, "אני הולך לקחת את האופניים שלי."

אנאבל - "אני אלווה אותך."

קול - אני נושק לה כשאנחנו מגיעים למקום בו נטשתי את אופניי, "נפגש שוב הערב." אני מבטיח, אנחנו נפרדים ואני נוסע לעיר, לחפש אחר חנות תכשיטים. לא נשאר לי עוד הרבה כסף, אבל במה שנשאר - אני רוצה לקנות טבעת לאנני. זה מגיע לה, וזה בוודאי אומר שאאלץ לגור ברחוב או לבקש מאבא עוד כסף. והוא חושב שאני משרת לי אי שם בדרום. אני נאנח מול חנות התכשיטים, מוכן להגיד יפה שלום לשותף שלי ולדירה הקטנה והירוקה מטחב דוחה.

אנאבל - אני עולה לחדר שלי במהירות, ואחרי כמה דקות של הליכה חסרת מנוח בחדר אני יוצאת ודופקת על דלת חדרה של קייט.

קתרין - "כן!" אני אומרת, מנסה לסגור את המחוך בכוחות עצמי.

אנאבל - אני נכנסת לחדר. "את צריכה עזרה, קייט?" אני שואלת במהירות, ומבלי לחכות לתשובה נעמדת וסוגרת את המחוך שלה.

קתרין - "אני שונאת את המחוך הזה. הוא מתפרק."

אנאבל - "אז תקחי אחד אחר. יש לך אחרים, לא?" אני ממשיכה לדבר במהירות ומתחילה לפסוע מצד לצד בחדר של קייט, כמו שעשיתי בחדר שלי.

קתרין - "מה העיניין?"

אנאבל - "זה קול..."

קתרין - "אני מקווה שלא שברת לו את הלב."

אנאבל - "לא, זה לא זה. אני... הזמנתי אותו לארוחת ערב היום."

קתרין - "ו..? אמא שלך כבר מחבבת אותו. בערך, זאת אומרת - ברור שהיא חושבת שזה סתם מרדני מצידך, כי הוא סתמצ'יקי והכל. אבל..."

אנאבל - "הוא אמר שהוא רוצה לדבר עם אבא שלי." אני מדגישה כל הבהרה.

קתרין - "באיזה נושא? כי אבא שלך לא ממש מבין בקרקעות אם זה מה שהוא רוצה לדעת."

אנאבל - "בנושא אני."

קתרין - "הו אנאבל!"

אנאבל - אני מחייכת חיוך שדועך ברגע שאני מסיימת את המשפט. "לקח לך זמן להבין."

קתרין - "זה נהדר!"

אנאבל - "אני... לא ממש יודעת... אני אוהבת את קול, ברור, אבל אני לא בטוחה שאני אהיה רעייה טובה ואמא טובה, וכמובן שהוא ייאלץ להתוודע ל... אלינו." אני אומרת בייאוש ומתיישבת על מיטתה.

קתרין - "לא חשבתי על זה ככה. ואת... רוצה להגיד לא.. בגלל זה?"

אנאבל - "ברור שלא. פשוט תהיתי לגבי זה."

קתרין - "קודם נגיע לגשר. אחר כך נחצה אותו."

אנאבל - אני מהנהנת. "מה את חושבת שאבא שלי יענה?"