עוד שירשור! שירשור לגל ולי 3> עיר של...

קול - "אני אבוא לקחת אותך."

אנאבל - "סגרנו. מאיפה תבוא לקחת אותי?"

קול - "מבחינתי, מחדרך!"

אנאבל - אני מצחקקת. "זה יכריח אותך לפגוש את ההורים שלי. אתה באמת מוכן לזה?"

קול - "הפסקתי להתעניין בהורים ממזמן."

אנאבל - "זה אומר שאתה רוצה לפגוש את ההורים שלי?"

קול - "אני אוהב אותך, וחשוב לי מה שאת חושבת עליי. לא מה שההורים שלך חושבים."

אנאבל - אני מביטה בו לרגע, ואז מנשקת אותו.

קול - אני מחזיר לה נשיקה

אנאבל - "אז קבענו - היום אתה פוגש את ההורים שלי."

קול - אני צוחק, "אני מחכה לזה בקוצר רוח."

אנאבל - "זה יהיה סיוט." אני מזהירה אותו.

קול - "למה? אתה באה ממשפחת מכשפות? כי אני חשבתי שכולן נעלמו בגל ההריגות בסליים ב1692. אבל רק למען הפרוטוקול, אני חושב שמכשפות זה סקסי." אני אומר

אנאבל - "וציידות צללים זה לא?" אני שואלת, מעמידה פני נעלבת.

קול - "מה?" אני שואל, מבולבל

אנאבל - "אמרת שמכשפות זה סקסי. ציידות צללים זה לא סקסי?"

קול - "מי?"

אנאבל - לעזאזל. שכחתי שקול הוא סתמי. "לא משנה. בכל מקרה, לא, עד כמה שידוע לי, אני לא מכשפה, או צאצאית של אחת כזו."

קול - אני מחייך, "הלוואי ויכולתי לחזור למסצ'וסטס..."

אנאבל - "למה אתה לא יכול?" אני שואלת, מופתעת.

קול - "אני חייל בחופשה זוכרת? חייל שאבא שלו חושב שהוא יורה בדרומיים ברגע זה ממש. לא יושב תחת עץ יפהפה עם בחורה מהממת."

אנאבל - אני מסמיקה. "כן, אני מניחה שיש משהו בדברייך."

קול - "כשהמלחמה תגמר, אני אקח אותך למנצ'סטר. תראי את כל הנופים היפים שלה, אני אוכל אפילו להראות לך את סליים."

אנאבל - "אם עוד תהיה בחיים אחרי הפגישה עם ההורים שלי. בצד החיובי, סבא שלי יחבב אותך."

קול - "מה הבעיה עם ההורים שלך?"