פנימיית ליברטי. שירשור ((:

קרטר - "אני הולך כי ג'ונתן הולך. וכי יש לי אמונה שיש שם, איפשהו משהו להאמין בו. אני מתפלל בשביל זה. מה שווה המיסה של יום הראשון או מה שווים החיים אם לא נאמין במשהו? חוץ מזה שהכנסייה קתולית. אמא שלי בכנסייה האנגליקנית, אבא שלי קתולי. חונכתי לפי הכנסייה הקתולית. עכשיו אני מבין למה הנישואין של ההורים שלי היו זבל אחד גדול." אני אומר

דיוויד - אני מקשיב בשקט, וכשהוא מסיים מחייך חיוך קטן. "הגענו לרחוב." אני מכריז. "עכשיו תורך להוביל. אני לא מכיר מקומות ספציפיים."

קרטר - אני מצביע על חנות רעועה. "זה." אני אומר, "חנות ספרים?" דייוויד שואל. אני מהנהן

דיוויד - אני מרים גבה. "למה?" אני שואל בפשטות.

קרטר - "כאן," אני מתקרב אל החנות, "יש את כל ספרי הקודש. שר הטבעות, הארי פוטר, המשחק של אנדר, גאווה ודעה קדומה, אנה קרנינה, עלובי החיים. הכל כאן!"

דיוויד - אני מחייך. "על המשחק של אנדר מעולם לא שמעתי, אבל אני חושב שיהיה נחמד לנסות, אם אתה מכליל אותו בתוך כל הקבוצה הזאת.

קרטר - "זוכה פרס הוגו."

דיוויד - "באמת? התרשמתי. קדימה, בוא נכנס."

קרטר - אני מושך את דלת החנות

דיוויד - קרטר ואני נכנסים לחנות.

קרטר - מוכרת קטנה יושבת ליד השולחן ומחייכת אלינו

דיוויד - אני מחייך אליה בחזרה. "קדימה. חבר אותי לציוויליזציה." אני אומר לקרטר.

קרטר - אני עובר על המדפים

דיוויד - "קראת את זה?" אני שואל את קרטר, ומושיט לי את הספר שבידי. נילס הולגרסון.

קרטר - "בטח. בכיתה ג'. הייתי מכור לספר הזה."

דיוויד - "הממ." אני מהמהם, ואחרי כמה דקות מושיט לו ערמה של ספרים. "מה מאלה קראת?"

קרטר - "מובי דיק, כמה טוב להיות פרח קיר, שיר של קרח ושל אש, ההוביט, 80 יום בכדור פורח, יומנו של חנון - גרוע מאוד לידיעתך - מסע אל בטן האדמה... הממ האי של סופיה והריקוד של סוניה." אני אומר

דיוויד - "איך זה הגיע לשם?" אני שואל ומוציא מהערמה את יומנו של חנון. "תמיד תיעבתי את הדבר הזה. אז את אלה לא קראת?" אני שואל ומצביע על שלושת הספרים שנותרו בצד - '35 במאי', 'אי המטמון' ו'האריה, המכשפה וארון הבגדים'.

קרטר - "לא."

דיוויד - "כדאי לך. והתפשן בשדה השיפון, קראת?"

קרטר - "בהחלט."

דיוויד - "היי, קר'." אני קורא רבע שעה מאוחר יותר כשהוא מעלעל בספר כדי לקבל את תשומת ליבו. הוא מביט בי. "למה היית צריך להיות כזה מסתורי בקשר למקום שאנחנו הולכים אליו?"

קרטר - "מי היה מסכן את האמון בו בשביל חנות ספרים?"

דיוויד - אני מגחך.

קרטר - "אף אחד. אבל מצחיק שאתה שואל. לאן חשבתי שאני אקח אותך? בר הומואים? תודה אבל לא תודה."