סבסטיאן - אני חוזר וסוגר את הדלת בזהירות, אני פותח את כפתרוי החולצה ומתקדם לעבר חדרי, אני פותח את הדלת שנסגרה כנראה מהרוח, ואז אני מבין שכנראה לא, קתרין ישנה על המיטה שלי. אני נשכב על הספה הקטנה.
קתרין - "אני... אתה ישנת על הספה? למה לא הערת אותי?" אני שואלת, הוא מחייך, "ולהעיר נערה ישנה? לעולם לא!" הוא צוחק. אני קמה ויוצאת מהחדר, "אני ממש מצטערת, סבסטיאן."