עוד שירשור! שירשור לגל ולי 3> עיר של...

אנאבל - "אם הייתי יכולה, הייתי נשארת פה כל חיי." אני נאנחת.

קתרין - "בואי נמצא לנו מקום לישון לפני שנהיה חסרות בית"

אנאבל - "זה עדיין בוקר. יש לנו זמן."

קתרין - "בוקר של ארצות הברית. לילה באידריס."

אנאבל - "אני אדאג לזה."

קתרין - "על אחריותך."

אנאבל - אנחנו מגיעות לעיר.

קתרין - אני מתחילה לחשוש מסיבה לא ברורה

אנאבל - "קייט, תראי!" אני מצביעה לכיוון העיר, שמשום מה עדיין שוקקת חיים.

קתרין - "אנשים." אני אומרת.

אנאבל - "אולי תתלהבי קצת יותר?" אני שואלת.

קתרין - "מה אם מישהו מוכר יראה אותך וישלח מסר לניו המפשייר?"

אנאבל - "שיישלח." אני מושכת בכתפיי. "ואז מה יקרה? הם גם ככה יודעים שנעלמנו." אני אומרת בעידוד.

קתרין - אני מחייכת

אנאבל - אנחנו נכנסות לעיר, מסתכלות מסביב. אחרי שעתיים קייט מכריזה שהרגליים שלה כואבות, ואני מתחילה לחפש מישהו שנוכל לישון אצלו. בסוף אנחנו מוצאות מישהי נחמדה בשם גרייס שבעלה מנהל סוג של אכסניה.

קתרין - אני שונאת אכסניות. זה הדבר הראשון שאני חושבת עליו, נאלצנו לישון בכמה כאלו בדרך מאנגליה. זה מבאס.

אנאבל - "אמרתי לך שאני אמצא לנו מקום לישון." אני אומרת בגאווה.

קתרין - "רק חבל שזאת אכסניה." אני אומרת. מישהו נוגע בכתפי ומתוך הרגל אני מסתובבת בתנועת הגנה והחטפה. הוא מוכר לי הבחור, הוא מחזיק את הזרוע שלי בצורה שאני לא יכולה להזיז אותה, הוא חזק. הוא הנער שרקדתי איתו בחתונה. "סבסטיאן." אני אומרת

אנאבל - "אתם מכירים?"

קתרין - "רקדנו לפני זמן מה." סבסטיאן עונה, אני מסמיקה

אנאבל - "באמת? בחתונה?" אני שואלת ושולחת לקייט מבט מלא משמעות.

קתרין - סבסטיאן מחייך, "הו כן, החתונה." הוא צוחק

אנאבל - אני מחייכת. "אז אני מבינה שאתה סבסטיאן?"

קתרין - "אני בהחלט סבסטיאן, לפחות זה השם שקראו לי בו מאז ימי ילדותי." הוא אומר ומחייך, "מה מביא אתכן לאידריס?" הוא ממשיך בשאלה

אנאבל - "רק רצינו לראות את העיר קצת, להשתחרר מהבית."