פנימיית ליברטי. שירשור ((:

גרייס - "זה מפתיע אותך?" אני שואלת.

קרטר - "בכיף. בשביל זה אני פה - בשביל להציל אותך מחנק, ואתה פה..." הוא אומר וממשש אחר משהו, "בשביל להציל אותי מהבלגן, אז ספר לי, איפה הכובע האדום שלי? עם הסמל של ארסנל?" הוא שואל. אני צוחק ומושיט לו את הכובע, זה פחות או יותר הכובע היחיד שאני יודע שג'ונתן מודע למראה שלו - או לפחות היה אם הוא לא שכח - הוא נמצא בסביבה מאז שאני מכיר את ג'ונתן, שזה פחות או יותר גיל 10.

איזבל - אני נועצת בה מבט זועם. "את עוד תשמעי ממני." אני אומרת בכעס ויוצאת מהחדר בסערה.

דיוויד - "כרצונך..." אני ממלמל, וחיוכו גדל. הוא נעמד לצידי בזמן שאני הולך.

גרייס - אני תוהה איפה ישנים הבנים שפגשתי היום, הם הרבה יותר נחמדים מהמוזרה הזאת.

קרטר - "בוא נצא." אני מציע

איזבל - אני שועטת לכיוון אגף הבנים, לחפש את דרק.

דיוויד - אני שותק.

קרטר - אנחנו יוצאים, המחשבות על התקף החרדה לא מרגיעות אותי, אני שונא שזה קורה, בדרך כלל זה קורה בגלים, אם היה לי התקף עכשיו, סביר מאוד שהבא יבוא בקרוב

מה עם גרייס?

איזבל - "דרק!" אני דופקת על דלת חדרו.

דיוויד - "אלה לא ניית'ן וקרטר?" שואל לפתע תומאס. אני מביט לכיוון שהו א מצביע עליו. "כן. ו..?" "שום דבר." הוא ממהר להגיד.

קרטר - אני מחזיק בזרועו של ג'ונתן ומתחיל להגביר את קצב הליכתי לכיוון תומאס, "מה העיניין?" ג'ונתן שואל, הוא לא מבין על מה המהומה.

גרייס - אני מקווה למצוא את אחד הבנים לפחות.

איזבל - דרק פותח את הדלת. "מה קרה, איזי?" הוא שואל בדאגה. אני מתחילה לספר לו.

דיוויד - "היי, הם באים לפה." אני אומר.

קרטר - "טומי!" אני קורא לעבר הנער, אני חושב שג'ונתן מתחיל להבין. תומאס היה החבר הכי טוב שלי כשנייתן לא היה בסביבה, אני חושב שבזכותו שרדתי את השנה ההיא.

גרייס - אני עוברת על הדלתות, דופקת ונענית לשלילה כל םעם

איזבל - "איזי, אל תתנהגי כמו ילדה קטנה. היא תחשוב שזה כל מה שצריך לעשות כדי לפגוע בך. את פשוט צריכה להתעלם ממנה, אבל אם היא תעשה לך את זה שוב, אני אטפל בה, בסדר?" אומר דרק בחיבה. אני מהנהנת. "אני אוהבת אותך." אני אומרת בשקט ומנשקת אותו.

דיוויד - אני שוקל ללכת, אבל עד שאני מחליט הם כבר מגיעים אלינו. "קרטר!" קורא תומאס בחיוך. "טומי." הוא מחייך אליו בחזרה. "לא ידעתי שאתה חוזר!" אני מנסה לא להיות מגעיל וללכת משם.

קרטר - ג'ונתן ממש "אונס" לי את היד ועוצר לי את זרימת הדם, "מה קורה ניית'ן?" טומי שואל

גרייס - אני לא מוצאת את הבננים

בננים? זה בכוונה?

איזבל - דרק מנשק אותי בחזרה בלהט, ואחרי כמה שניות גורר אותי לחדר וסוגר אחרינו את הדלת.

דיוויד - אני מביט בתמיהה במחזה המוזר שמולי.

קרטר - "לא יודע, תגיד לי אתה, חזרת אחרי שנה שלא היית כאן." ג'ונתן אומר

איזבל - דרק משעין אותי על הדלת הסגורה - עדיין מנשק אותי - ונועל אותה.

דיוויד - "אני מפספס פה משהו?" אני שואל.

קרטר - "אפריל 2010, אתה מביא 'חומר' ומחלק במתלחות. מאי 2010, אתה מושעה מבית ספר אחרי התעלפות באמצע שיעור ספרות, בדיקת דם ומציאת דברים לא רצויים בבדיקה." אני אומר, הוא מחייך. "מודה באשמה." הוא אומר

איזבל - אני כורכת את ידיי סביב צווארו, והוא מתנתק מפי ועובר לנשק את הצוואר שלי. אני מתנשפת.

דיוויד - אני מביט על תומאס. "אה." לא היה לי מושג. לא שטרחתי לברר.

קרטר - "אבא שלי כמעט רצח אותי." טומי אומר, אני לא יכול לשכוח את ההרגשה המדהימה הזאת שהחומר הלא מוכר הזה חילחל בי, זאת הייתה הפעם ההראשונה והאחרונה, והייתי מסטול לגמרי.

גרייס - אני מחליטה לצאת החוצה

איזבל - בתנועה מהירה אני מורידה את החולצה של דרק, ושנייה לאחר מכן הוא מוריד גם את שלי.

דיוויד - אני עדיין מרגיש שאני מפספס פה משהו, אבל שותק.

קרטר - "אבל... אני שמח לחזור." טומי אומר ומתמתח, "הבריכה פתוחה? אני מת למתוח את השרירים." הוא שואל. אני מביט לעבר דייוויד.

גרייס - אני מתיישבת על אחד הספסלים

איזבל - אני ודרק נשכבים על המיטה שלו, עדיין מתנשקים.

דיוויד - אני מהנהן. "היא פתוחה לארבע שעות הקרובות." אני אומר לאחר שאני מעיף מבט בשעון.

קרטר - למען האמת, אין לי חשק לשחות, זה תמיד מביך, אבל מאחר וכולם מאוד מרוצים מהרעיון של טומי, אני נאלץ להסכים

גרייס - אני עוברת על מאורעות היום עד עכשיו.

איזבל - אני חולצת את הנעליים שלי והן נופלות בשקט ליד המיטה, על החולצה של דרק.

דיוויד - "אני לא חושב שאני אבוא..." אני ממלמל.

קרטר - "אתה הולך." ג'ונתן אומר.

גרייס - אני חושבת במירמור על איך תהיה השנה כאן

איזבל - "דרק..." אני ממלמלת כשידו עוברת לאורך עמוד השדרה שלי, מהעורף למטה.

דיוויד - אני מביט בו בהפתעה. "סליחה?"

קרטר - "בבקשה בוא," ג'ונתן מתחנן.

גרייס - אני מחליטה לטייל בחצר בחוץ