שירשור לי ולגל ♥

מרטין - שקט.

אמה - אני מרימה את מבטי ורואה הרים. ראיתי אותם גם בתחילת המשחק. לוקח לי כמה שניות לקלוט. "מרטין!" אני צועקת ורצה חזרה פנימה.

מרטין - "אני חי, אל תדאגי." אני אומר בנימה אגבית

אמה - "קום. הרי געש." אני אומרת בלי שהיות.

מרטין - אני קם ומאיים ליפול בגלל סחרחורת בשל מהירות בה קמתי. "אז למה אנחנו מתהמהים?!"

אמה - "אנחנו לא." אני שמה את הקשת והחיצים על הגב שלי.

מרטין - אני לוקח את התיק ואנחנו יוצאים. כל מה שנצא ברדיוס של כמה קילומטר מההר יכול להשרף ולהעלם.

אמה - אני מביטה לאחור. ההרים לא קרובים אלינו במיוחד, אבל הם גם לא רחוקים. אני מתחילה לפחד.

מרטין - "צריך לרוץ. למצוא סלע גבוה מאוד ולהתמקם עליו." אני צמציע

אמה - "אתה יכול לרוץ?"

מרטין - "לא נפצעתי ברגל. רק בראש." אני אומר ומתחיל לרוץ

אמה - אני רצה אחריו.

מרטין - אני רץ

אמה - אנחנו רצים במשך זמן שנראה כשעות על גבי שעות, בלי כמעט הפסקות. אני מותשת לגמרי.

מרטין - "את רוצה לעצור? נראה לי שרצנו מספיק..."

אמה - אני מהנהנת, מתנשפת.

מרטין - אני מתנשף

אמה - אחרי כמה דקות אני מסדירה את הנשימה שלי ומתיישבת על האדמה.

מרטין - "תעלי על הסלע הזה." אני אומר

אמה - אני עולה על הסלע. "בשביל מה?"

מרטין - "תעשי את זה."

אמה - "כבר עליתי."

מרטין - אני עולה על הסלע.

אמה - "מה?" אני שואלת.

מרטין - "יותר בטוח כאן."[right]