שירשור לי ולגל ♥

לילי - 'אני לא יכולה שלא.' אני כותבת בתגובה ומושכת בכתפיי. 'אני מניחה שיהיה חסר טעם לשאול אותך אם אתה רוצה להצטרף?' אני כותבת ומחייכת בשובבות.

טומי - "ראיתי יותר מידי יער חורפי בשנה האחרונה. אין מצב שאני נכנס ליער."

לילי - 'אני חייבת. זה ישכיח ממני את כל השמלות.'

טומי - "מצחיק." אני כותב

לילי - אני מחייכת. 'אני הולכת להתארגן עכשיו.'

טומי - "מגיע לי לראות אותך מתארגנת פעם אחת. אחרי הכל - אותי את ראית כמה וכמה פעמים." אני כותב

לילי - אני מסמיקה. מאוד.

טומי - "סתם צוחק." אני כותב אחרי דקה.

לילי - אני מחייכת בהקלה וסוגרת את הוילונות כדי להתארגן.

טומי - "אני לא רוצה ביניתיים שום קשר רומנטי." אני כותב על דף, אבל באותו רגע לילי מגיפה את הוילונות ואני קם מהמיטה ויורד למטה

לילי - אני מתלבשת במהירות, ובדיוק אז אבא נכנס, לבוש גם הוא. "קדימה, בואי נלך." הוא אומר ואנחנו יוצאים.

טומי - אני מתיישב על הספה ובוהה בקיר מולי

לילי - אנחנו הולכים ביחד בדרך המוכרת.

טומי - בוהה

לילי - אנחנו מגיעים לגדר, ליתר ביטחון אבא בודק שהיא לא מחושמלת ואנחנו נכנסים.

טומי - בוהה

לילי - אנחנו לוקחים את הנשק שלנו - קשתות וסכינים לשנינו.

טומי - בוהה, זה לא שיש לי משהו יותר טוב לעשות

לילי - אנחנו נכנסים עמוק יותר לתוך היער. כל החושים שלי נדרכים ומצפים לשמוע את הרחש הכי קטן, לראות את התזוזה הקלה ביותר.

טומי - בוהה

טוב משעמם לי. אני מריצה.

לילי - בשעה שמונה וחצי אני ואבא חוזרים הביתה. לא עם הרבה ציד, אבל נהננו.

טומי - אני יושב לאכול עם אמא ואבא, יש עוף ואורז. אוכל נורמלי

לילי - "מה קרה לאמא?" אני שואלת כאנחנו בדרכנו הביתה.

טומי - אני אוכל את האוכל שבצלחתי בשתיקה

לילי - "ההריון עושה לה בחילות." אבא מסביר. אני לא לוחצת, נראה שזה מטריד אותן.