שירשור לי ולגל ♥

מרטין - אני לא יכול שלא לתהות למה היא זרקה אותי.

לילי - "נפרדתי ממנו." אני אומרת להן אחרי כמה דקות של שאלות.

מרטין - מישהו מתקרב לכאן, אני יודע זאת בוודאות לפי קולות הצעדים

לילי - סיידי ואמה משתתקות, אבל לא לוחצות.

מרטין - "אני יודע שזה אתה טומ'ס." אני אומר ומסתובב אליו

לילי - "זה יהיה חסר טעם לשאול למה ?" שואלת אמה, ואני מהנהנת.

טומי - "יאמר לזכותי שאתה מכיר אותי לא מעט זמן..." אני מושך בכתפיי, "מה קרה עם לילי?" אני שואל, כאילו אני לא יודע

לילי - אחרי זמן מה אנחנו ממשיכות לדבר, וסיידי ואמה מקשקשות על השמלות שלבשתי בסבב.

טומי - "היא עזבה אותי. ואני חושב שההורים שלי נוסעים לקפיטול לפרק זמן ממשוך." הוא אומר, "כאילו שזה לא היה צפוי." הוא ממשיך ומושך בכתפיו.

לילי - אני מהנהנת מדי פעם ועונה לשאלותיהן מהדברים שאני זוכרת במעורפל ממה שסידוונה אמרה לי.

טומי - "לילי צריכה זמן." אני אומר, "אני יודע שזה הכל." אני מסביר. "אתה יודע שזה לא זה, טומי. אני לא אידיוט - אני לא מי שהיא מחפשת לאהוב, יכולתי לראות בקפיטול שהיא לא רוצה אותי שם. היא רצתה אותך שם, היא רוצה אותך כאן." מרטין אומר, הוא מחייך חיוך כואב.

לילי - בסופו של דבר שתיהן נאלצות לחזור הביתה, ואני מודה בליבי על השקט מאנשים שאני זוכה לו בחדרי.

טומי - אני מרגיש רגשות מעורבים,
מצד אחד - שמח שמרטין לא מרביץ לי. מצד שני - מופתע שהוא לא מרביץ לי.
מצד אחד - שמח שהוא יודע, שאני לא צריך להעמיד פנים שיהא לא מעניינת אותי. מצד שני - אני לא רוצה לגרום לו כאב.

לילי - אבא נכנס. "היי מתוקה, איך היה לך היום?" הוא שואל. "נחמד. בלי אנשים שמתרוצצים סביבי ואומרים לי 'כדי להיות יפה צריך לסבול'." אני אומרת בחיוך.

טומי - "כואב לי הראש ואני מדבר שטויות. אני באמת חייב ללכת," מרטין קם מגזע העץ והולך משם. אני יכול לראות שהוא קופא מקור, "המעיל שלך." אני אומר, "אני יודע." הוא אומר, "הוא כבר לא יועיל לי." הוא אומר

לילי - "רוצה לצאת לנקות את הראש?" אבא שואל, ואני קופצת מהמיטה בהתלהבות. "לצוד?" אבא צוחק ומהנהן.

טומי - בדרך הביתה אני תוהה למה הוא התכוון, אולי הוא ניסה לחלות?

לילי - "קדימה, תתלבשי." הוא אומר. לפתע נשמעים קולות הקאה מהשירותים. "רק רגע." אבא אומר ורץ לשם. אני הולכת בהיסוס, ומוצאת את אמא כורעת על הרצפה ומקיאה לתוך השירותים.

טומי - אני נכנס מהורהר הביתה

לילי - אבא מסמן לי לצאת, ובלית ברירה אני חוזרת לחדר ומוציאה מהארון את בגדי הציד שלי.

טומי - אבא כבר בבית, "היי טומ'ס," הוא אומר, "היי." אני אומר ועולה לחדר

לילי - אני מציצה לרגע החוצה מהחלון. יורד שלג. אני מוציאה גם את המעיל וכובע הצמר שלי.

טומי - אני רואה את לילי בחלון ואני כותב לה על דף:
"יוצאת לציד?" אני מצמיד את הדף לחלון

לילי - אני מסתובבת כדי לסגור את הוילונות, ורואה את טומי בחלון. אני מתקרבת אליו, מודה בליבי שעדיין לא התחלתי להתלבש, וקוראת את מה שכתב לי. אני לוקחת דף בעצמי ורושמת עליו 'כן.'

טומי - "את אמיצה אם את מעיזה לחזור לשם." אני כותב