שירשור לי ולגל ♥

לילי - "הנה אתם, ילדים!" אפי קוראת כשהיא רואה אותנו.

טומי - "אפי!" אני קורא בקול שמח אך מאוכזב, "אנחנו נפרדים." אני עושה פני נעלב

לילי - אפי נראית עצובה, באמת ובתמים. "אנחנו נתגעגע אלייך, אפי. אבל ניפגש." אני מחייכת את החיוך הכי עצוב-שמח שלי שאני מצליחה להפיק מעצמי.

טומי - "כן... עוד כמה חודשים." אני אומר

לילי - "אני אתגעגע אליכם, ילדים." אומרת אפי ופורעת את שערנו, כאילו שאנחנו ילדים קטנים. אבל אני משתפת פעולה ומחייכת.

טומי - "גם אנחנו אפי," אני אומר ומחייך אליה

לילי - אני מהנהנת, כמסכימה עם טומי, ואפי מחבקת אותנו. "קדימה טומי, לילי. הולכים הביתה." אומר פיטה מאחורי אפי.

טומי - "אוו ייא." אני צוחק

לילי - תודה לאל, אפי לא שמעה אותו. אנחנו נפרדים מאפי פעם אחרונה וחוזרים הביתה. סוף סוף אני לא חייבת להעמיד פנים שאמא היא לא אמא שלי.

טומי - אנחנו מגיעים לשכונת המנצחים ואני נפרד מלילי בחיבוק קטן, "תשמור על עצמך," היא אומרת. "אני אשתדל." אני אומר

לילי - אני מחייכת. "טוב להיות בבית, לא?"

טומי - "זה... מדהים." אני אומר ומחייך אליה

לילי - אני מביטה מסביבי. "סוף סוף. עוד חצי שנה של שקט מכל זה..."

טומי - "וממני." אני אומר ומצביע על הבית שלי, "ביי ליל..."

לילי - אני תופסת את ידו לפני שהוא מספיק להסתובב. "טומי... אני לא רוצה לעבור עוד חצי שנה בלעדייך." אני מרפה מידו, ומביטה בעיניו.

טומי - "אבל את צריכה, יש לך חבר ליל, את צריכה להרפות ממני."

לילי - "אני לא רוצה." אני לוחשת.

טומי - "לילה טוב." אני אומר והולך לעבר הבית שלי

לילי - אני נושכת את השפה שלי וחוזרת הביתה. אמא ואבא מחכים לי בבית. "לילי!" אבא קורא ומחבק אותי. אני מחבקת אותו בחזרה.

טומי - אני נכנס הביתה ואמא קמה מהמקום שהיא יושבת ומחבקת אותי.

לילי - אחרי כמה דקות שאנחנו יושבים בסלון, אני מפהקת, ואבא אומר "אוי, כמובן. את עייפה. כל כך התגעגענו אלייך ששכחנו. תתקלחי ולכי לישון." הוא אומר ונושק על מצחי. אני עושה כדבריו, וכשאני נכנסת למיטה אני נרדמת מיד.

טומי - אמא לא מרפה ממני כמה דקות

לילי - ישנה.

טומי - אחרי כמה דקות אנחנו יושבים לדבר על הכל.

לילי - ישנה.