שירשור לי ולגל ♥

טומי - "את כל כך יפה כשאת עושה פרצופים." אני צוחק

לילי - אני משתדלת להסתיר את העובדה שאני מסמיקה, למרות ה'עלבון', ונותנת לו מכה בכתף.

טומי - "למה זה היה הכרחי?!"

לילי - אני מושכת בכתפיי.

טומי - "זה כאב."

לילי - "אז היית צריך לעצור אותי."

טומי - אני שותק

לילי - הרכב עוצר, ואנחנו יוצאים ממנו ונכנסים לרכבת, שתיקח אותנו הביתה.

טומי - "אני עדיין טוען שאת צריכה להחליף לי את התחבושת, או להדק אותה."

לילי - אני מרימה בעדינות את ידו של טומי ומניחה אותה בחיקי, פורמת את התחבושת בזהירות.

טומי - "זה היה מוזר לפגוש את מרטין אחרי כל הסבב הזה..." אני אומר ומביט בידיה של לילי

לילי - אני מהנהנת, שמחה שהתחבושת שעל ידו של טומי מספקת לי תעסוקה, במקום לדבר על מרטין. אני מסיימת לפרום את התחבושת.

טומי - "סיפרתי לך על המכתב מלוסי?"

לילי - אני חושבת לרגע. "אני חושבת שהזכרת משהו על זה, אבל אני לא יודעת מתי זה קרה ומה זה בכלל. מוזר. חכה רגע." אני אומרת והולכת כדי להביא תחבושת מהמקלחת בחדר של טומי.

טומי - כשלילי חוזרת אני אומר, "היא נפרדה ממני."

לילי - אני מביטה בו, רק חצי מופתעת. המידע הזה לא ממש חדש לי, אבל אני לא זוכרת איך. אני מתיישבת בחזרה ומתחילה לשים את התחבושת החדשה. "היא נפרדה ממך במכתב?"

טומי - "הזוי מה?"

לילי - אני נדה בראשי. "תחיה כמה ימים עם החברות שלי. תבין כמה שזה לא הזוי." אני מהדקת מעט את התחבושת. "סיימתי."

טומי - אני עוצם עין אחת, "הדוק מידי."

לילי - אני מושכת שוב את ידו אליי בעדינות, פורמת את סוף התחבושת, ואז שמה אותה שוב. "יותר טוב?"

טומי - אני מהנהן ומביט בלילי, אני מנשק אותה

לילי - אני מניחה את ידי על כתפו של טומי ומנשקת אותו בחזרה.

טומי - אני מקרב את לילי אליי

לילי - אני עוצמת את עיניי, נותנת לעצמי להרגיש, לרגע, שאנחנו היחידים בעולם.

טומי - לדפיקה אחת בדלת אפשר להתעלם, לדפיקה שניה בדלת אפשר להיות נוכחים לא נוכחים, לדפיקה שלישית צריך לקום ולפתוח. זה מה שאני עושה